גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף שסז מדור "עלי הדף"
מסכת סוטה
דף מב ע"א
ביאור מאמרו של רבי שמעון בן יוחאי: "אפילו לא קיימתם אלא קריאת שמע שחרית וערבית אי אתם נמסרין בידם"
שנינו במשנה (מב, א): "משוח מלחמה בשעה שמדבר אל העם וכו'... 'ואמר אליהם שמע ישראל וגו' על אויביכם' (דברים כ, ג)". ובגמרא: "מאי שנא 'שמע ישראל', אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי, אמר להן הקב"ה לישראל, אפילו לא קיימתם אלא קריאת שמע שחרית וערבית אי אתם נמסרין בידם".
המפרשים הקשו מהא דתנן להלן (מד, א): "'ויספו השוטרים לדבר אל העם' וגו', רבי עקיבא אומר, 'הירא ורך הלבב' כמשמעו, שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה, רבי יוסי הגלילי אומר, 'הירא ורך הלבב' זהו המתיירא מן העבירות שבידו... רבי יוסי אומר, אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט וכו' הרי הוא 'הירא ורך הלבב'", ובגמרא (שם:): "מאי איכא בין רבי יוסי לרבי יוסי הגלילי, איכא בינייהו עבירה דרבנן ("לרבי יוסי הגלילי אפילו עבר על דברי סופרים חוזר, ולרבי יוסי עד שיעבור על דבר תורה דומיא דאלמנה לכהן גדול". רש"י), כמאן אזלא הא דתניא שח בין תפילה לתפילה עבירה היא בידו וחוזר עליה מעורכי המלחמה, כמאן כרבי יוסי הגלילי", ולשיטת רבי יוסי הגלילי ורבי יוסי איך יובנו דברי רשב"י: "אפילו לא קיימתם אלא קריאת שמע שחרית וערבית אי אתם נמסרין בידם", הלא מעבירה דאורייתא או מעבירה דרבנן חוזרים כבר מעורכי המלחמה, ואיך תועיל זכות קרי"ש בלבד. ודוחק לומר שרשב"י הולך רק לפי שיטת רבי עקיבא, המפרש הפסוק כמשמעו (עי' 'מנחה חריבה' כאן).
הטו"ז עמד על כך בספרו 'דברי דוד' עה"ת (פר' שופטים כ, ב), וז"ל: "שמע ישראל, אפילו אין בכם זכות אלא קרי"ש בלבד, קשה ממה דיש עבירות שחוזרין ממערכות מלחמה בשבילם, ויש לומר הא ביחיד והא ברבים". רצ"ל, שכלפי הרבים מובטח שינצחו במלחמה בזכות קרי"ש בלבד, אכן כל יחיד ויחיד מאלו היוצאים למלחמה אין לו הבטחה שלא יפלו בה, ועל כן כשהיחיד יעשה חשבון לנפשו עליו לדעת מצבו הנכון, ועליו לחזור מעורכי המלחמה.
והנה ה'עיון יעקב' כתב בביאור מאמר זה, "כי רשב"י אזיל לשיטתו, דאמר במנחות פרק שתי הלחם (צט, ב) דאפילו לא קרא קרי"ש רק שחרית וערבית קיים 'לא ימוש ספר התורה הזה מפיך' (יהושע א, ח), ובזכות התורה מצליחים במלחמה, כדאיתא במכות דף י' (א) 'עומדות היו רגלינו' (תהלים קכב, ב), 'עומדות היו במלחמה בזכות שעריך ירושלים שהיו עוסקות בתורה', וכי האי גוונא אמרינן בסנהדרין דף מ"ט (א) 'אלמלא דוד שעסק בתורה לא עשה יואב מלחמה'... ואע"ג דרשב"י גופא קאמר שם, ש'אסור לאמר כן בפני עם הארץ', מכל מקום הכריזו כן בגלוי לפני כל אנשי מלחמה, דבמלחמה שהם טרודין די להם בלימוד זה - קרי"ש שחרית וערבית... דבעת מלחמה פטורין מתלמוד תורה". ולפ"ז יתכן שאכן אין הכוונה בדברי רשב"י שלא קיימתם אלא מצות קרי"ש בלבד – ולא שאר המצוות, כי אכן מדובר ביראים ושלמים שאין להם שום עבירה בידם, אלא שעדיין צריכים הם לזכות התורה לניצוח המלחמה, ועל כך אמר הכהן כי די להם זכות קרי"ש בלבד, ואין להם צורך לזכות התורה.
ועל דרך העבודה כתב בספר 'פנים יפות' (דברים שם): "'מי האיש הירא ורך הלבב' וגו', נראה לפי פירוש רבי יוסי הגלילי ש'ירא מעבירות שבידו', זהו שנאמר 'ורך הלבב', היינו דבודאי אמרו חז"ל בריש זבחים (ז, א) 'אין לך אדם מישראל שלא עבר על עשה', וכיון שאמרו חז"ל אפילו על עבירה דרבנן חוזר מערכי מלחמה, אם כן מי הוא אשר יצא, דכבר פירש"י בדברי הכהן 'שמע ישראל', 'אפילו אין בידו אלא מצות קריאת שמע', אלא הענין הוא, שבכל העבירות מועיל תשובה, כמו שאמרו חז"ל ביומא (פו, א) 'עבר על עשה ושב לא זז משם עד שמוחלים לו', וכל שכן בשב מאהבה שנעשין לו כזכיות, אלא במינות בלבד אמרו (ע"ז יז, א) אינו יכול לפרוש ממנה עד שימות, והיינו דאמר 'אפילו אין בכם אלא שמע ישראל', דהיינו היחוד האמיתי, ולא מינות, על הכל מועיל תשובה, ועיקר תשובה בלב שמתחרט על עבר ויקבל עליו להבא, אבל 'איש הירא' – שאף שיש בו יראה, אינו מתחזק לשוב בתשובה... שאפילו בשעה שעומד במשפט עדיין העון צרור בלבו ואינו שב לעקור אותו מלבו, וזהו שנאמר 'הירא ורך הלבב', שהוא רך בשני לבבות ביצר טוב וביצר הרע, שירא מעבירות ואינו שב בתשובה שלימה".
ובספר 'אגרא דכלה' (פר' שופטים ד"ה ואמר אליכם) כתב על דרך זו ובאופר אחר, וז"ל: "והנראה, דהנה איש הירא ורך הלבב מעבירות שבידו חוזר מעורכי המלחמה, ואפילו שח בין ישתבח ליוצר חוזר, והנה אין אדם בארץ אשר וכו', אך תשובה מהני לכל העבירות, והמקדש את האשה על מנת שאני צדיק גמור, ונמצא רשע גמור מקודשת שמא הרהר בתשובה (קידושין מט, ב), אך יש לתמוה, דהנה ארבעה חילוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש 'עבר אדם מצות עשה ושב לא זז משם עד שמוחלין לו, עבר אדם על לא תעשה ושב תשובה תולה ויום הכיפורים מכפר, עבר על כריתות ומיתות בית דין תשובה ויום הכיפורים תולין ויסורין ממרקין, ועל חילול השם כולן תולין ומיתה מכפרת' (יומא פו, א). והנה לפי זה האיך אפשר לומר דבהרהור תשובה בלבד יכופרו כל העונות, הרי תשובה לבדה אינה מכפרת רק על מצות עשה. אך עצה היעוצה לזה מבואר בזוה"ק פרשת במדבר (ח"ג קכא, א) אם מוסר האדם את נפשו באמיתיית הקבלה בלב בשעת קרי"ש, איתחשיב ליה כאילו מסר את עצמו בפועל למיתה על קדושת השם, ומתכפר לו אפילו אותן העונות שאין להם כפרה אלא במיתה, ומכל שכן שמתכפרין על ידי יום הכיפורים ויסורין, ועל כן במלחמה דצריכין להיות נקיים מכל חטא ועון, אמר עליהם הכהן 'שמע ישראל אפילו אין בידכם אלא זכות קריאת שמע' - במסירות נפש מתכפר לכם".
