שלוש דרגות של דיבורים
הרב דב קדרון
סוטה מג ע"א
שלושה עניינים נאמרים לחיילים היוצאים לקרב, על ידי שלושה מקורות: עידוד רוחני, כלומר את הפסוקים (דברים כ, ג – ד): "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֵיכֶם אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם. כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם" - אומר הכהן משוח מלחמה, וכהן אחר משמיע לכל העם בקול רם, ואחר כך מדבר משוח מלחמה: "מי האיש אשר בנה בית חדש וגו' ומי האיש אשר נטע כרם וגו' ומי האיש אשר ארש וגו'", ושוטר משמיע לכל העם בקול רם, ואחר כך מדבר השוטר מעצמו ואומר: "מי האיש הירא ורך הלבב", ושוטר אחר משמיע לכל העם.
כידוע, בכל אדם יש שלושה חלקים: נפש, רוח ונשמה, שמבטאים את הצד הרוחני (נשמה), הגשמי (נפש) והחלק המחבר ביניהם (רוח).
הכהנים קשורים לצד הרוחני ואילו השוטרים קשורים לצד הגשמי. לכן, העידוד הרוחני נאמר כולו על ידי כהנים, האזהרה שהאיש הירא ורך הלבב ישוב לביתו נאמרת כולה על ידי שוטרים, כי עניינה הוא גשמי בלבד, ואילו עניין החזרה של מי שבנה בית ולא חנכו, נטע כרם ולא חיללו או ארש אשה ולא לקחה, שעניינו למנוע עוגמת נפש, הוא עניין שיש בו שילוב של רוחניות וגשמיות, משום כך הוא נאמר על ידי שילוב של כהן ושוטר.
רש"ר הירש זצ"ל מסביר שהכהן משוח המלחמה חייב לומר את דברי העידוד דווקא בלשון הקודש, כי אין הוא מבטא בדבריו את המחשבות ואת ההבטחות של עצמו, אלא הוא מוסר את הבטחות ה' הכתובות בתורתו והנתונות לכל הזמנים.
