מהי חנופה של קיום מצוות?
הרב דב קדרון
סוטה מב ע"א
בגמרא נאמר שאחת מארבע הכיתות שאין מקבלות את פני השכינה היא: "כת חנפים".
רבי אברהם בן הרמב"ם (המספיק לעובדי השם על נאמנות המעשים) כותב שבכלל הכת הזו הם אותם אנשים המקיימים מצוות מתוך צביעות, כגון השומר שבת והנמנע מאכילת חמץ בפסח רק מיראתו שמא יעידו עליו ויבוא על עונשו, ולו היה בטוח מפני דבר זה לא היה שומר שבת או נמנע מאכילת חמץ בפסח. וכגון מי שלומד תורה רק כדי שיתגדל בעיני הבריות ויעשו לו כבוד הרבה, או לשם טובת - הנאה אחרת, ומרבה בתפילה ובעבודת הבורא ומתמיד בציצית ותפילין כדי שיראוהו כחסיד. להתנהגות כזו קראו חז"ל בשם "יוהרא" (ברכות י"ז ב'; פסחים נ"ה א'), וקוראים למי שמקיים מצוות כך: "עושה התורה שלא לשמה" (ברכות י"ז). וביארו חז"ל שהעושה כן אינו מועיל ולא כלום, ואף אמרו: "והעושין שלא לשמה נוח להם שלא נבראו".
למרות החסרונות העצומים הללו עדיף העושה כן על שאינו עושה כלל, בתקווה שימשך על ידי כך אל הדרך הנכונה, כמו שאמרו (פסחים נ'): "מתוך שלא לשמה בא לשמה". אך לאמיתו של דבר, כל זמן שבני הסוג הזה מקיימים את המצוות למראית - עין בלבד ואין תוכם כברם - הריהם כאנשים ריקים (ממעשים טובים) לפי שאדון - התורה יתרומם ויתעלה שמו, אין דבר הנעשה למראית עין שלם לפניו, כמו שנאמר (ש"א ט"ז ז') "כי לא אשר יראה האדם, כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב".
