העבד שמביא אדנות אלוקית / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
קידושין כ ע"א
מכאן אמרו: כל הקונה עבד עברי, כקונה אדון לעצמו.
כיצד אפשר להתגבר על מידת הכעס כאשר מישהו פוגע בי או באחרים ועושה מעשים רעים?
תשובה מהותית בעניין זה, שנוגעת באחד היסודות שהאירה תורת החסידות בעולמה של יהדות, אומר רבי מנחם נחום מטשרנוביל (מאור עיניים, אגדות הש"ס, ברכות כט, ב ד"ה "אמר ליה אליהו"), על בסיס אימרה זו המובאת בסוגייתנו.
שכן, כאשר אדם רואה אדם אחר שעושה מעשה לא ראוי, כלפיו או בכלל, והדבר מרתיח אותו ומביאו לידי כעס, עליו להתבונן בכך שהאדם השני הרי הוא "עבד עברי", שמטרתו לשרת אותו, וכיצד?
בכך שאותו אדם עושה פעולה לא ראויה, הוא בעצם "נותן שירות" של מוסר לאדם הרואהו. משום שכאשר אדם רואה את הרע הזה אצל השני, השאלה שצריכה להטריד אותו יותר מאשר: "למה השני עושה את זה", היא: "מה הקב"ה רוצה לומר לי בכך שאני רואה את הרע הזה אצל השני", או "מה הקב"ה רוצה שאתקן אצלי על ידי שהוא מראה לי את הדבר הזה".
כאשר זהו הקו שמנחה את האדם בכל דרכיו, ממילא אין חשש שיגיע לכדי כעס, משום שבמקום להשקיע את כוחות הנפש במחשבות על השני, הוא משקיע את כוחות הנפש בתיקון עצמי, וכך הוא מסתובב בעולם כאשר כל בני האדם שסביבו הם ספרי מוסר מהלכים עבורו, ובמובן מסויים הרי הם עבדיו.
ממילא, כאשר אדם קונה את ה"העבדות" של השני, הפועל היוצא הוא שהוא קונה ממילא "אדון לעצמו", ומיהו האדון? ריבונו של עולם. משום שאם אדם רואה את השני כמשרת שנשלח על ידי הקב"ה לתקן את פגמיו הרוחניים שלו, ממילא מה שיוצא מכך הוא שעבודת ה' שלו נעשית מזוככת וראויה יותר, והוא מקבל עליו עול מלכות שמים.
