האם קוראים לכהן אחד?
הרב דב קדרון
סוטה לח ע"ב
אביי לומד מהפסוק (במדבר ו, כג): "אָמוֹר לָהֶם", בלשון רבים, שכאשר יש לפחות שני כהנים שעומדים לברך ברכת כהנים – קוראים להם: "כהנים", אולם כאשר יש רק כהן אחד אין קוראים לו: "כהן", ומסקנת הגמרא היא שהלכה כדבריו.
אולם בתלמוד הירושלמי מובאת דעתם של אמוראים אחרים, רב נחמן בר יעקב ורב חסדא, שגם לכהן אחד קוראים, ונחלקו האם קוראים לו בלשון יחיד: "כהן", או בלשון רבים: "כהנים".
הרמב"ם והשולחן ערוך פוסקים כמו התלמוד הבבלי, אולם יש ראשונים שכותבים בשמו של רבנו חננאל שההלכה היא כתלמוד הירושלמי, וכן מביא הכלבו דעה כזאת, וזה לכאורה תמוה, שהרי כלל נקוט בידינו שכאשר נפסקת הלכה מפורשת בתלמוד הבבלי – כך יש לפסוק, ואיך פסקו הם בניגוד לכך?
בעל ספר עלי תמר (מסכת ברכות פרק ה הלכה ד) כותב שנראה שהיו לאותם ראשונים גרסאות אחרות בגמרא, וכן הוא מצא שלפי גירסת הגאונים פיסקא זו שהלכה כאביי - חסירה. יתר על כן, הוא כותב, שקצת משמע שהייתה אף גירסה הפוכה מגרסתנו: ולית הלכתא כוותיה דאביי.
הוא מסביר שיסוד המחלוקת היא האם המקור שמחייב את הקריאה לכהנים הוא הפסוק, כמו שאומר אביי, ואם כן זהו דווקא כאשר יש לפחות שני כהנים, או שמא זוהי סברה, שמי שרוצה להתברך צריך לפנות למברך שיברכו, ואפילו לכהן אחד יש לפנות. בעניין זה נחלקו גם שני התרגומים לתורה: יונתן בן עוזיאל והירושלמי.
