מתן שכר בעיתוי מתאים / רפי זברגר

סוטה לו ע''ב
 

הקדמה 

למדנו במשנה בריש הפרק (ל''ב.) על מעמד ברכות והקללות:
ששה שבטים עלו לראש הר גריזים וששה שבטים עלו לראש הר עיבל, והכהנים והלוים והארון עומדים למטה באמצע, הכהנים מקיפין את הארון והלוים את הכהנים וכל ישראל מכאן ומכאן, שנאמר (יהושע ח', ל''ג): וְכָל יִשְׂרָאֵל וּזְקֵנָיו וְשֹׁטְרִים וְשֹׁפְטָיו עֹמְדִים מִזֶּה וּמִזֶּה לָאָרוֹן נֶגֶד הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית ה' כַּגֵּר כָּאֶזְרָח חֶצְיוֹ אֶל מוּל הַר גְּרִזִים וְהַחֶצְיוֹ אֶל מוּל הַר עֵיבָל כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד ה' לְבָרֵךְ אֶת הָעָם יִשְׂרָאֵל בָּרִאשֹׁנָה:
הגמרא שלנו (עמוד ב') שואלת על המילה וְהַחֶצְיוֹ המתארת את חצי העם שעלה להר עיבל, מדוע הוסיפה הנביא אות ה' למילה חצי, ולא הסתפקה במילה חֶצְיוֹ כפי שמופיע באותו פסוק ביחס לחצי העם אשר עמד על הר גריזים.
תנא: חציו של מול הר גריזים מרובה מחציו של הר עיבל, מפני שלוי למטה.
תשובה לשאלה מצאנו בברייתא המציינת כי מספר האנשים בהר גריזים היה גדול יותר (ולכן נוסף האות ה' לחצי של הר עיבל לציין שהם פחותים יותר) כיוון ששבט לוי היה למטה בין שני ההרים.
אדרבה, מפני שלוי למטה בצרי להו!
שואלת הגמרא, לפי הסבר זה צריך להיות בדיוק הפוך, שהרי שבט לוי היה מבאי הר גריזים, ואם הם נעדרו והיו למטה, הרי דווקא בהר גריזים צריכים להיות פחות אנשים מאשר בהר עיבל!
הכי קאמר: אף על פי שלוי למטה בני יוסף עמהם, שנאמר (שם י''ז, י''ד): וַיְדַבְּרוּ בְּנֵי יוֹסֵף אֶת יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר מַדּוּעַ נָתַתָּה לִּי נַחֲלָה גּוֹרָל אֶחָד וְחֶבֶל אֶחָד וַאֲנִי עַם רָב עַד אֲשֶׁר עַד כֹּה בֵּרְכַנִי ה':
מתקנת הגמרא את הנוסח וקובעת כי מספר האנשים בהר עיבל היה קטן יותר, כיוון שבהר גריזים היה גם שבט יוסף שהיה מרובה באנשים והוא אשר הכריע את הכף. זאת למרות ששבט לוי שהיה גם מצוות להר גריזים והיה חלקו למטה. בהמשך מביאים מימרא נוספת המתייחסת לאות ה' הנוספת בשמו של יוסף:
אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא: יוסף שקידש שם שמים בסתר - הוסיפו עליו אות אחת משמו של הקדוש ברוך הוא, יהודה שקידש שם שמים בפרהסיא - נקרא כולו על שמו של הקדוש ברוך הוא.
הגמרא מתארת את קידוש שם שמים בסתר של יוסף בסיפור המוכר והידוע שראה דמות דיוקנו של אביו, ובכך הצליח להתגבר על יצרו ולא לזנות עם אשת פוטיפר. קידוש שמים של יהודה יתואר בשלהי הדף ובתחילת הדף הבא. 
 

הנושא

הגמרא מלמדת אותנו מדרש נוסף המתייחס למינוי יוסף לשליט על מצרים:
אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן, בשעה שאמר לו פרעה ליוסף (בראשית מ''א, מ''ד) : וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אֲנִי פַרְעֹה וּבִלְעָדֶיךָ לֹא יָרִים אִישׁ אֶת יָדוֹ וְאֶת רַגְלוֹ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם: , אמרו איצטגניני פרעה: עבד שלקחו רבו בעשרים כסף תמשילהו עלינו?
איצטגניני פרעה שהיה החכמים במלכותו טענו כלפי רצונו של פרעה למנות את יוסף למלך, כיצד זה הוא ממנה ''עבד בזוי'' שנמכר לעבדות במחיר נמוך מאוד (עשרים כסף), והרי אין זה ראוי ואין זה מכובד למנות אדם כזה למלך!
אמר להן: גנוני מלכות אני רואה בו:
החזיר להם פרעה מלך מצרים כי אמנם הוא נמכר לעבדות, ואפילו במחיר נמוך ביחס לעבדים אחרים, אך בטבעו וברוחו הוא ''בן מלך''. יש לו גינונים של מלך בחכמה, בגבורה וביופי, כלשונו של רש''י, ולכן הוא מתאים למלכות.
אמרו לו: אם כן, יהא יודע בשבעים לשון!
אחד מה''תנאים'' למלכות מצרים היה ידיעת שבעים שפות, כנראה כדי ליצור קשרים בינלאומיים עם שאר מדינות העולם. אם כן אומרים חכמי פרעה למלך, נבדוק האם יוסף עונה על תנאי זה, והאם יודע הוא שבעים שפות.
בא גבריאל ולימדו שבעים לשון, לא הוה קגמר,
באותו לילה שלפני ''מבחן השפות'' למחרת, נתגלה גבריאל ליוסף וניסה ללמדו שבעים שפות ללא הצלחה, יוסף למד ושכח ולא הצליח לקלוט ולזכור את הנלמד.
הוסיף לו אות אחת משמו של הקדוש ברוך הוא ולמד, שנאמר (תהלים פ''א, ו'): עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ בְּצֵאתוֹ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם שְׂפַת לֹא יָדַעְתִּי אֶשְׁמָע,
עוד באותו לילה יישם גבריאל את השכר על קידוש ה' שעשה בבית פוטיפר, והוסיף גבריאל לשמו של יוסף אות אחת. הוספת אות שהיא חלק משמו של ה' (י-ה-ו-ה) ''נתנה כוחות'' ליוסף ללמוד ולקלוט את שבעים השפות שגבריאל לימדו.
ולמחר, כל לישנא דאישתעי פרעה בהדיה אהדר ליה.
ואמנם למחרת יוסף ''עובר את המבחן'' בידיעת שבעים השפות של אומות העולם.
אישתעי איהו בלשון הקדש, לא הוה קא ידע מאי הוה אמר, אמר ליה: אגמרי! אגמריה ולא גמר,
בהמשך דיבר יוסף בשפת הקודש ופרעה לא הבינו. ביקש ממנו ללמדו את השפה אך פרעה לא הצליח לקלוט וללומדה.
אמר ליה: אישתבע לי דלא מגלית, אישתבע לו.
פרעה חשש מאוד מבושה גדולה אשר עלולה לקרות לו, אם ידעו שהוא, מלך מצרים אינו יודע שפה אחת, ולכן השביע את יוסף שלא יגלה סוד זה לאף מצרי, בוודאי לא לחכמיו של פרעה, ואמנם יוסף נשבע לו.
כי אמר ליה (בראשית נ', ה'): אָבִי הִשְׁבִּיעַנִי לֵאמֹר הִנֵּה אָנֹכִי מֵת בְּקִבְרִי אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי בְּאֶרֶץ כְּנַעַן שָׁמָּה תִּקְבְּרֵנִי וְעַתָּה אֶעֱלֶה נָּא וְאֶקְבְּרָה אֶת אָבִי וְאָשׁוּבָה: , אמר ליה: זיל איתשיל אשבועתך,
כעבור תשע עשרה שנה, לאחר מותו של יעקב, ביקש יוסף מפרעה היתר לצאת ממצרים ולקוברו בארץ ישראל, כפי שנשבע יוסף לאביו לפני מותו. סירב פרעה לאשר לו את היציאה ממצרים, ואמר לו כי ישאל על הנדר (בפני חכם).
אמר ליה: ואיתשלי נמי אדידך! ואף על גב דלא ניחא ליה, אמר ליה (שם נ', ו'): וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה עֲלֵה וּקְבֹר אֶת אָבִיךָ כַּאֲשֶׁר הִשְׁבִּיעֶךָ:
השיב לו יוסף: אם אשאל על השבועה שאבי השביעני, אשאל גם על השבועה שאני נשבעתי לך פרעה, שלא לגלות לאף אחד את העובדה שאינך יודע ואינך יכול ללמוד את השפה העברית! פרעה כמובן לא רצה שיקרה כדבר הזה, ומיד
הסכים ליציאתו של יוסף ממצרים על מנת לקבור את אביו בארץ ישראל... 
 

מהו המסר

• "שכר" שהובטח ליוסף על קידוש שמו (הוספת אות ה' לשמו) ניתן בפועל שנתיים מאוחר יותר באותו לילה שניסה גבריאל ללמדו שבעים שפות ולא הצליח. אנו לומדים מכאן הנהגה מעניינת: גם אם ''מגיע'' שכר למאן דהוא, אין חובה להזדרז ולתת לו את השכר באותו רגע, אלא רצוי למצוא את הזמן והמקום המתאימים ליישום שכר זה.
• יוסף הצדיק לא הצליח ללמוד ולקלוט את שבעים השפות ללא ''עזרה משמים''. אך לאחר שניתנה עזרה זו, מיד קלט את הנלמד, ועמד יפה במבחן למחרת.
צריך סייעתא דשמיא גדולה לכל דבר בחיים וכמובן גם ללימוד, ובוודאי ללימוד תורה. לימוד דורש רצון עז מצד הלומד, התמדה ושקידה גדולה, אך בסופו של דבר ''המכה בפטיש'' הינו סייעתא דשמיא המגיעה לנו מלמעלה. נעשה אנו מאמצים גדולים, נשתדל להשקיע, להתמיד ולהתמסר ללימוד תורה, וכמובן להתפלל לברכה והצלחה, ובעזרת ה' ובסיועו נגיע להישגים ולתוצאות טובות גם בלימוד תורתנו הקדושה.
ספיקים בעשרים וארבע שעות היממה הספקים יפים ומכובדים מאוד.
האנשים מהסוג הראשון חיים בתחושה של עייפות ולאות, ללא חדוות חיים וללא יכולת לשאת מטלות ואתגרים בחיים.
לעומתם, האנשים מהסוג השני מרגישים כי ''הארון נושא אותם''. המטלות שהם לוקחים על עצמם, הם הם הנותנים להם כוח לבצע ... עוד מטלות. העיסוק התמידי, השאיפה לעשייה, הרצון להוסיף והנכונות לקבל מטלות ולבצע אותם, הם אלו שנותנים להם כוחות ואנרגיות להמשיך ולעשות.
נברך כי נהייה אנו וצאצאנו מהאנשים מן הסוג השני, שייתן לנו הקדוש ברוך כוחות ויכולות לקחת עוד ועוד מטלות בחיים, והארון בעז''ה יישא אותנו מעלה מעלה.
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלמה של אילנה בת שרח
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]