עושה מאהבה או מיראה?
הרב דב קדרון
סוטה לא ע"א
על מי שעובד את ה' מאהבה נאמר (שמות כ, ו): "וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי", כלומר שזכותו נשמרת לאלפיים דורות.
גם בשלוש עשרה מידות של רחמים הכתובות בפרשת כי תשא, נאמר (שמות לד, ז): "נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים", ומובן שגם פסוק זה עוסק בעושה מאהבה.
מאידך, במסכת יומא (לו,ב) מבואר שלדעת חכמים המושג "עון" מתייחס לעבירה במזיד, "פשע" מתייחס לעבירה במרד, ו"חטא" הוא עבירה בשוגג, ולכן סדר הווידוי של הכהן הגדול ביום הכיפורים הוא: "חטאתי עויתי פשעתי", מהקל לחמור. לפי זה מקשה הגמרא מדוע בשלוש עשרה המידות נאמר (שמות שם): "נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה", לא לפי סדר חומרת העבירות, והתשובה היא שבאותו פסוק: "אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, בשעה שישראל חוטאין לפניך ועושין תשובה - עשה להם זדונות כשגגות". ר' עקיבא איגר (בתוספותיו למשנה יומא ד,ב) כותב שלפי זה צריך לומר שהפסוק עוסק בתשובה מיראה, כי בתשובה מאהבה הרי זדונות נעשים כזכיות (כמבואר ביומא דף פו,ב), ולפי זה יש מקשים איך ייתכן שאותו פסוק בתחילתו עוסק בעושה מאהבה ובהמשכו עוסק בעושה מיראה, וכותב שהדבר צריך עיון.
יש לציין שלפי כמה מפרשים, וביניהם הספורנו, אכן הפסוק מתייחס גם לעושה מיראה וגם לעושה מאהבה, וזהו שנאמר שם "וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה", "ונקה" - שהוא מנקה לגמרי לשבים מאהבה, "לא ינקה" – שאינו מנקה לגמרי לשבים מיראה.
