הרגעה מחששות / רפי זברגר

סוטה כז ע''ב
 

הקדמה 

בסייעתא דשמיא אנו מתחילים את הפרק החמישי הפותח במשנה ארוכה (כל משניות הפרק אוחדו למשנה אחת). ראשיתה של המשנה עוסקת בדיני סוטה, נתמקד בהלכה השנייה:
כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל, שנאמר (במדבר ה', כ''ט): זֹאת תּוֹרַת הַקְּנָאֹת אֲשֶׁר תִּשְׂטֶה אִשָּׁה תַּחַת אִישָׁהּ וְנִטְמָאָה, דברי ר' עקיבא.
כשם שהאשה הסוטה אסורה לבעלה, כך אם בעלה יגרשנה או ימות, הרי היא אסורה גם לבועל.
זהו מאמר של רבי עקיבא אשר למד זאת מהאות ו' במילה ונטמאה בפסוק (במדבר ה', כ''ט): זֹאת תּוֹרַת הַקְּנָאֹת אֲשֶׁר תִּשְׂטֶה אִשָּׁה תַּחַת אִישָׁהּ וְנִטְמָאָה.
דברי רבי עקיבא אלו נאמרו ביום בו מונה רבי אלעזר בן עזריה לנשיא הסנהדרין, ופתח את דלתות בית המדרש לכל דיכפין (בניגוד לרבן גמליאל הנשיא הקודם, אשר קבע כי רק ''מי שתוכו כברו'' ייכנס לבית המדרש (ברכות כ''ח.)).
מתוך דברים אלו של רבי עקיבא, ממשיכה המשנה לשנות הלכות נוספות שנאמרו בשמו של רבי עקיבא באותו יום.
במאמר זה נתמקד בהלכה הראשונה. 
 

הנושא

להבנת קטע זה נקדים מספר הקדמות:
1. כאשר דבר טמא מטמא משהו אחר, הרי דרגת הטומאה של הדבר הנטמא יורדת בדרגה אחת מדרגת המטמא. לכן אם אבי אבות הטומאה (מת) נוגע בדבר מה, הרי אותו דבר הופך להיות אב הטומאה. וכשהוא נוגע במשהו אחר הופכו להיות ראשון לטומאה. הראשון הופך רק אוכלים ומשקים (ולא אדם וכלים) להיות שני לטומאה. השני הופך רק תרומה וקודשים להיות שלישי לטומאה, והשלישי הופך רק קודשים להיות רביעי לטומאה.
2. שרץ הינו אב הטומאה וכאמור מטמא את הנוגע בו להיות ראשון לטומאה.
3. בשרץ יש דין מיוחד שאם הוא נמצא באוויר כלי חרס, אפילו שאינו נוגע בכלי הרי הכלי נטמא והופך להיות ראשון לטומאה. דברים אחרים הנמצאים בכלי ואינם נוגעים בשרץ אינם נטמאים מן השרץ.
דרש רבי עקיבא: וְכָל כְּלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר יִפֹּל מֵהֶם אֶל תּוֹכוֹ כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא וְאֹתוֹ תִשְׁבֹּרוּ (ויקרא י''א, ל''ג) , אינו אומר טמא אלא יטמא - לטמא אחרים, למד על ככר שני שמטמא את השלישי.
פסוק ל''ג המצוטט בדברי רבי עקיבא עוסק בטומאת שרצים בתוך כלי חרס (3). השרץ כאמור מטמא את הכלי בו הוא נמצא (2) , והכלי הופך להיות ראשון לטומאה ומטמא כל מה שנוגע בו (בכלי) והופך אותם להיות שני לטומאה (1). על הדברים הנמצאים בתוך כלי זה עוסק הפסוק (שני לטומאה), ומסיק רבי עקיבא מן המילה יִטְמָא כי גם השני לטומאה מטמא את הנוגע בו והופך אותו להיות שלישי לטומאה, אפילו אם אינו תרומה, אלא חולין.
אמר רבי יהושע: מי יגלה עפר מעיניך רבן יוחנן בן זכאי, שהיית אומר: עתיד דור אחר לטהר ככר שלישי, שאין לו מקרא מן התורה שהוא טמא, והלא ר' עקיבא תלמידך מביא לו מקרא מן התורה שהוא טמא, שנאמר: כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא (שם)
רבי יהושע כביכול מדבר לרבן יוחנן בן זכאי שכבר נפטר, ומאחל לו שיקום בתחיית המתים ויראה כי קורה בפועל דבר הפוך מהחששות שהוא חשש. נסביר: חכמים למדו מקל וחומר כי שני לטומאה עושה שלישי לטומאה רק בתרומה וקודשים (יורחב בדף כ''ט) ורבי עקיבא חשש כי בהמשך הדורות אנשים יפריכו את הקל וחומר הנ''ל, ויגיעו למסקנה כי שני לטומאה אינו מטמא כלל, גם לא את התרומה.
לאור חשש זה ''מדבר'' רבי יהושע לרבי יוחנן ו''אומר לו'' כי לא זו בלבד שלא יטהרו תרומה שנגעה בשני לטומאה, אלא אף יבוא רבי עקיבא, אשר היה תלמידו, ויטמא אף חולין (לא רק תרומה) שנגע בשני לטומאה מדאורייתא (נלמד מפסוק כפי שלמדנו זה עתה בדעתו).
 

מהו המסר

• רבי עקיבא לא היה ממש תלמידו של רבן יוחנן בן זכאי, אלא תלמידו של רבי אליעזר, שהוא היה תלמיד של רבן יוחנן בן זכאי. מסביר הרמב''ם בפירושו על המשנה, כי רבי יהושע מכנה את רבי עקיבא תלמיד של רבן יוחנן בן זכאי (למרות שהמשנה בסופה נוקטת לשון "תלמיד של תלמיד") משום כבודו וגדולתו של רבי עקיבא.
אנו לומדים מכך שניתן ''לעגל פינות'' כדי לכבד כל אדם, על אחת כמה וכמה תנא גדול כרבי עקיבא.
• ''יש עניין'' להרגיע אדם מחששותיו. רבי יהושע נהג כך כלפי רבן יוחנן בן זכאי אשר כבר אינו בין החיים, על אחת כמה וכמה שיש להפיג חששות לאדם חי ונושם בינינו. אם אדם מוטרד מאיזה שהוא דבר, או חושש מאוד מפני משהו, מומלץ לנסות ולהסיר ממנו חששות אלו. להסביר, להדגים, לתת משל, סיפור או בכל דרך יצירתית אחרת, ובכך לנסות להוריד את המתח, ואת מפלס החששות והפחדים.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלמה של אילנה בת שרח
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]