בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו
הרב דב קדרון
סוטה כז ע"ב
במשנה נידונת מעלתו של איוב, האם עבד את ה' רק מתוך יראה או מתוך אהבה.
המהר"ל מפראג (נתיבות עולם נתיב יראת השם פרק א) כותב שיש שתי דרגות של יראה: א. יראה בפני עצמה, שהיא יראת הרוממות, כאשר אדם מכיר בגדולת ורוממות השם יתברך, שאי אפשר שלא יירא ממנו, כי אף מן מלך בשר ודם, או כל גדול, כתוב (איוב כ"ט): "ראוני נערים ונחבאו".
ב. ויש יראה שהיא בדרגה גבוהה יותר, יראה שבאה מכוח האהבה, כי מי שהוא אוהב את אחד הוא מכוון לעשות רצונו בכל אשר אפשר, שלא יהיה פירוד לאהבה, ובשביל כך הוא ירא לעבור על רצונו אפילו בדבר קטן, כי אפילו עבירה קטנה גורמת ביטול האהבה, וזו הייתה דרגתו של אברהם אבינו, שעליו נאמר (בראשית כ"ב): "עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה".
כך כותב גם ר' צדוק הכהן מלובלין (פרי צדיק במדבר פרשת מטות), ששלימות האהבה היא כאשר היא באה על ידי היראה ושלימות היראה היא כשבאה מתוך אהבה.
הוא מוסיף עוד (דובר צדק עמוד ג) ששלימות עבודת ה' היא כאשר אהבה ויראה מתאחדים כאחד [כענין אברהם הוליד את יצחק], כמו שמובא בתנא דבי אליהו (ריש פרק ג') "אני יראתי מתוך שמחתי ושמחתי מתוך יראתי", שהיו מיוחדים האהבה ויראה יחד, וזהו פירוש: "בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו", שיש אומרים לפני עשיית מצווה, שהכוונה היא להגיע לשלימות האחדות בין היראה לאהבה.
