מהי שיחה של תורה?
הרב דב קדרון
סוטה כה ע"א
בגמרא מובאים דברי ר' יאשיה, שאמר: "שלשה דברים סח לי זעירא מאנשי ירושלים", וציטט מפיו שלוש הלכות.
ר' צדוק הכהן מלובלין (דברי סופרים אות לו) כתב שלשון "סח", משמע דרך שיחה בעלמא, כמו שדייקו במסכת סוכה (כ"א ב) ממה שנאמר "משיחתו של רבן גמליאל" ולא נאמר "מדבריו", שלשון שיחה מתייחסת לשיחת חולין, וכן כאן כוונת ר' יאשיה היא שזעירא מאנשי ירושלים סיפר לו איזה סיפור ושיחה שמתוכה נלמדו ההלכות הללו, שהרי זה ממש כמו הביטוי "משיחתו של רבן גמליאל", אלא ששם במסכת סוכה צוטטה השיחה עצמה, וכאן לא אמרו לנו את פרטי השיחה עצמה אלא רק את ההלכה הנלמדת ממנה.
הוא כותב שדוד המלך ע"ה ביקש (תהלים קי"ט ט"ו): "בפיקודיך אשיחה", "ואשיחה בחוקיך" (שם פסוק מ"ח) וכדומה כמה פעמים, כי שאף לכך שתהיה כל שיחתו תורה, ואכן היו מגדולי ישראל שזכו לכך, כמו שנאמר על רב שלא שח שיחה בטלה מימיו, וזו הייתה דרגתם של האבות והשבטים, שמשיחתם נעשה ספר שלם בתורת ה', כי ספר בראשית עיקרו רק משיחתם של אבות ועבדיהם והשבטים, וזהו ספר הבריאה, כי הוא כולל דבר ה' אשר בזה נברא שמים וארץ, וגם בתלמוד, שהוא תורה שבעל פה, נאמרו הרבה שיחות שנראות כשיחות בעלמא, והם בעצם תורה שבעל פה.
הוא מוסיף שיש דרגות שונות של שיחות, יש מהן שנכתבו לזיכרון בספר לעולמי עד, ויש שלא נשתמרו בשלמותם, ויש שאבד זכרם, וכל דבריהם של חכמינו ז"ל במידה ובמשקל.
