הסתרת בעיות / רפי זברגר

קידושין עד ע''א
 

הקדמה 

בתחילת פרק ''עשרה יוחסין'' הפרק בו אנו נמצאים, קבעה המשנה שישנם עשרה ''יוחסין'' המשפיעים בין היתר על ''איסורי חיתון''. נעשה היכרות קצרה עם כל העשרה, ונתמקד במאמר זה בתשיעי.
1. כוהנים – הם כידוע בני אהרון המשרתים בבית המקדש, וגם מהווים ''מורי דרך רוחניים'' בעם ישראל.
2. לווים – הם בני משה, המשרתים בבית המקדש בשני תפקידים: משוררים - שירה תוך כדי עבודה בבית המקדש ושוערים – שומרים על המקדש בכל מיני מקומות.
3. ישראלים – יהודי שאינו כהן ואינו לוי, ואף אינו אחד משאר היוחסין הנמנים בהמשך המשנה.
4. חללים – כוהנים אשר נולדו ''מפסול כהונה'' למשל: אם כהן התחתן עם גרושה האסורה עליו – ילדיו חללים.
5. גרים – הנולדים לעם אחר, שהחליטו להצטרף לעם ישראל ועברו ''תהליך גיור''.
6. חרורים – עבדים משוחררים.
7. ממזרים – יהודים אשר נולדו מאיסורי עריות (לא כול האיסורים). למשל ילד הנולד מאדם וחמותו.
8. נתינים – גבעונים אשר כרתו ברית עם יהושע במרמה, ו''זכו'' למעמד נחות בעם ישראל (''חוטבי עצים ושואבי מים'')
9. שתוקי – המכיר את אמו ואינו מכיר את אביו. נקרא כך, מכיוון שכל פעם שהוא שואל מי הוא אביו, משתקים אותו.
10. אסופי – ''נאסף מן השוק'' בהיותו תינוק, ואינו מכיר לא את אביו ולא את אמו.
 

הנושא

המשנה סיימה באמירה ש:אבא שאול היה קורא לשתוקי בדוקי. כזכור, מדובר באדם המכיר את אמו, אך אינו מכיר את אביו. הגמרא דנה במשמעות השם בדוקי ומנסה להסביר כך: בודקין את אמו ואומרת לכשר נבעלתי, ואז נאמנת.
על הסבר זה אומרת הגמרא, כי זו דעתו של רבן גמליאל, אשר למדנו במקום אחר (כתובות, יב:) במשנה הבאה:
היתה מעוברת, ואמרו לה: מה טיבו של עובר זה? אמרה להם: מאיש פלוני, וכהן הוא. רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים: נאמנת, ורבי יהושע אומר: לא מפיה אנו חיים.
כלומר, מדובר במקרה דומה, שאשה נושאת ברחמה תינוק ולא ידוע מיהו האבא, האשה עצמה מעידה בפנינו כי מדובר ב''יהודי כשר'' (שם המשנה אף מרחיקה לכת ואומרת כי האשה מעידה שהאבא של התינוק כהן) – לפי רבן גמליאל אנו מאמינים לה וקובעים שאכן תינוק זה כשר ואף כהן. אם כך, שואלת הגמרא, מדוע צריך לומר את אותו הדין בשתי משניות שונות?
על כך עונה הגמרא: חדא להכשיר בה, וחדא להכשיר בבתה. כלומר, רבן גמליאל דן במעמד של האשה. והמשנה שלנו דנה במעמד של הילד.
מעמד של האשה - למשל: אשה אשר נבעלה ל''חלל'' (נולד מפסולי כהונה, כמוסבר לעיל), הופך גם את האשה להיות ''חללה'' ואז היא פסולה מלהתחתן עם כוהנים. אשה זו, אשר מעידה שבעלה כהן, בעצם ''מכשירה'' אותה להיות מותרת לכוהנים.
מעמד של הילד – אם האמא מעידה, שהאבא ''כשר'', אזי גם הילד ''כשר'' ולא מוגדר כ''ממזר'' או ''חלל''.
 

מהו המסר

ננסה לעמוד על שורשם של הכינויים לאדם שלא ידוע מי אביו, אך מכירים את אמו.
שתוקי – שקט! לא לדבר. לא לשאול. לא לדעת. הכול חייב להיות ''בְּשוּשוּ'', אף אחד אסור לדעת, ויש לשמור את כל הנושא בשתיקה. כמובן כלפי הילד, אבל לא רק – זהו נושא ''טאבו'' שלא מדברים עליו.
בדוקי –בדיוק ההיפך: נושא שמדברים עליו, ולא סתם מדברים אלא מחפשים מענה. שואלים ובודקים, בראש ובראשונה את האמא, מיהו האבא, ואם לא מקבלים מענה – ממשיכים בבדיקה. לא מסתירים את הדבר לא ממנו ולא מאף אחד אחר.
ניתן אולי לומר, שמחלוקת ''קריאת שמו'' של אדם אשר לא ידוע מי אביו, אינה רק ''מחלוקת סמנטית''. זוהי מחלוקת עקרונית, כיצד לנהוג במקרים של ספק. כיצד ''לחוש ולהרגיש עם הבעיה''. האם לנסות ל''הסתירה בארון'', כדי שאנשים לא ידברו, לא יעסקו בנושא ולא ידעו שישנה בכלל בעיה, או שמא: ''דיבורים חופשיים'' ללא השקעת אנרגיות, זמן וכסף כדי להסתיר, גם כלפי הילד וגם כלפי ''העולם כולו''.
בעבר, הייתה מגמה של שתיקה. של ''השארת הדברים בבית'' ללא עיסוק ודיבור יתר על המידה, נראה כי היום, המגמה השתנתה, ויותר מוכנים לדבר ולעסוק בדברים שפעם ''השתיקה הייתה מנת חלקם''. אם כי, גם היום ישנם אנשים המעדיפים להשקיע אנרגיות ''בהסתרת בעיות'', ובכך נראה כי הם מבזבזים את כוחותיהם לדברים "מיותרים"! 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלימה של אילנה בת שרח.
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]