הגדרת ההסכמות והמחלוקות / רפי זברגר

קידושין סז ע''א
 

הקדמה 

הגמרא דנה בכלל השלישי אשר למדנו במשנה בדף ס''ו: כל מי שאין לה עליו קידושין, אבל יש לה על אחרים קידושין – הוולד ממזר. משמעות כלל זה: אם אדם מבקש לקדש אישה, אבל הקידושין הללו ''לא יתפשו'' ולא יהיה תוקף לקידושין אלו, אבל אותה אישה יכולה להתקדש לאנשים אחרים – הוולד שיצא מקידושין אסורים אלו יהיה ממזר.
 

הנושא

הגמרא שואלת לאחר ציטוט הכלל לעיל: מנא הני מילי? משמעות השאלה: מניין אנו לומדים הלכה זו. אם היינו קוראים את הגמרא ללא פרשנים, היינו כנראה מסבירים את שאלת הגמרא באופן הבא: מניין אנו לומדים כי הוולד הנוצר מביאה של אדם שקידש אישה אבל הקידושין לא תפשו, יהיה ממזר? אבל אנו מעיינים ברש''י, המסייע לנו כרגיל, להבין פשט הגמרא, וכך הוא כותב: דאין קידושין תופסים בחייבי כריתות? כלומר, לפי רש''י שאלת הגמרא שונה לגמרי: מניין אנו יודעים שיש מצב שאדם מקדש אישה והקידושין לא תופשים? מדובר באשה האסורה עליו, והעונש על מי שעובר עבירה זו הוא ''כרת'' [עונש זה גורם לאדם למות ''טרם זמנו'', יש אומרים עד גיל שישים!].
אנחנו לקחנו את הנחת היסוד ש"יש מצבים שאין הקידושין תופסים" כמובנת ומקובלת, ללא צורך להוכיחה, אבל רש''י
הוכיח בהמשך דבריו, כי אין לשאול על הדין בסוף הכלל, שהוולד ממזר מקידושין אלו, כיון שדין זה ידוע ממקורות אחרים. לכן הוא מגיע למסקנה, כי השאלה היא על תחילת הכלל מי שאין לה עליו קידושין ולשם הוא ממקד אותנו.
 

מהו המסר

הגאונות והפשטות של רש''י כל פעם מדהימים ומפעמים אותנו מחדש. מספר מילים מצומצם, נותן לנו פוקוס נכון ומתאים לשאלה, וכך גם אפשר להבין את המשך הגמרא.
אנו לומדים מדברי רש''י, כי בכל נושא בחיים יש למקד ולפקס את השאלה/נושא נידון. לפעמים אנשים מדברים שעות, מתווכחים ומתדיינים בלי סוף, בלי שבכלל ידוע מהי באמת הבעיה, מהו באמת הנושא עליו דנים!
בכל דיון, ובכל וויכוח יש להשתדל מאוד, להגדיר חד משמעית, מהם הנושאים בהם יש הסכמה ואין לדון בהם, ולעומת זאת, מהו בדיוק הנושא עליו דנים, ומשם ניתן להמשיך הלאה. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלימה של אילנה בת שרח.
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]