מיקל לעצמו ומחמיר לאחרים
הרב דב קדרון
סוטה כא ע"ב
רב הונא אומר שפוסק הלכה שמיקל לעצמו ומחמיר לאחרים נקרא: רשע ערום.
בתלמוד הירושלמי (בבא בתרא פרק ב הלכה יא) מסופר שלרבי יונתן היה שכן גוי, והיה לר' יונתן אילן נוטה לתוך שדהו של שכינו. פעם בא לפניו דין של אדם שתבע את שכינו לדין על שענפי האילן שלו נוטים לתוך שדהו, ורבי יונתן אמר לבעלי הדין: לכו עכשיו ובואו מחר. שכינו הנכרי שמע על כך, והבין שהדחייה קשורה לעובדה שענפי אילנו של הדיין נוטים לתוך השטח שלו, ואמר לעצמו שאם מחר הוא יפסוק שעל בעל האילן לקצוץ את ענפי אילנו הוא יתבע זאת גם משכנו הדיין היהודי, ויראה לכולם שהוא פוסק לאחרים לעשות דבר שהוא עצמו לא מקיים. לעתותי ערב שלח רבי יונתן אחר הבעל מלאכה שלו ואמר לו צא וקצוץ את כל הנוטה מהאילן שלי לתוך שדהו של השכן. בבוקר השכים בעל הדין וחזר ובא אצל רבי יונתן וציווה לו לקוץ את הנוטה לתוך חבירו, ואמר הנכרי לרבי יונתן: ושלך מה הוא? ומפני מה אתה מניח ענפי האילן שלך להיות נוטים לתוך שדה שלי? וענה לו: צא וראה היאך שלי עושה בשלך, ויצא וראה שכבר נקצצו, ונתן השבח ברוך אלוקי היהודים שציווה להם על הדין ועל המשפט, וזה קיים בעצמו כן.
בעל ספר עלי תמר מבאר שאף על פי שעד אותו מקרה לא תבע השכן הגוי מרבי יונתן שיקצוץ את ענפי אילנו, לא היה זה וויתור מצידו, אלא הוא חיכה להזדמנות לתבוע זאת, אולם אפילו אם השכן באמת מוותר, אסור לדיין לפסוק לאחרים לקצוץ את הענפים שלהם בזמן שהענפים של אילנו נוטים לשטח של שכינו, משום חשד, שהרי לא כולם יודעים שהשכן אכן מוותר על זכותו, ואסור לדיין להחמיר לאחרים בזמן שיש אפילו רק מראית עין שהוא מיקל לעצמו.
