סדר לימוד נכון / רפי זברגר

סוטה כ ע''א
 

הקדמה 

המשנה בדף שלנו דנה במועדים השונים בהם הסוטה מסרבת לשתות את המים, ומה עושים עם המנחה והמגילה לאחר סירובה. כמו כן למדנו כבר במשנה בדף י''ז: כי לא כותבים את המגילה בדיו עם קנקנתום או בכל דבר אחר שרישומו ניכר. קנקנתום הינה חומצה גופרתית המחזק את הדיו כך שאינו יכול להימחק מן הקלף. הגמרא שם לא התייחסה לדין זה, אך אצלנו הגמרא בתחילתה, מיד לאחר המשנה מביאה ברייתא הדנה בעניין זה, ומסבירה בין היתר מדוע אין לכתוב מגילת סוטה בקנקנתום.  
 

הנושא

אמר רבי יהודה אמר שמואל משום רבי מאיר: כשהייתי למד תורה אצל רבי עקיבא, הייתי מטיל קנקנתום לתוך הדיו, ולא אמר לי דבר;
רבי יהודה בשם שמואל אומר כי רבי מאיר היה מספר כשלמד תורה אצר רבי עקיבא רבו הכניס קנקנתום לתוך דיו ורבי עקיבא לא הגיב למעשה זה. מבינה הגמרא כי רבי עקיבא אינו אוסר שימוש זה.
כשבאתי אצל רבי ישמעאל, אמר לי: בני, מה מלאכתך? אמרתי לו: לבלר אני, אמר לי: בני, הוי זהיר, שמלאכתך מלאכת שמים היא, שמא תחסיר אות אחת או תתיר אות אחת, נמצאת אתה מחריב את כל העולם כלו;
המשיך רבי מאיר לספר כי לאחר מכן בא לפי רבו הנוסף רבי ישמעאל והוא שאלו מה מקצועו, ורבי מאיר ענה כי הוא סופר סת''ם (לבלר). כששמע זאת רבי ישמעאל הזהיר אותו ואמר לו להיזהר מאוד בכתיבה שלא להחסיר אף אות, שהרי פעמים החסרת אות עלולה להביא לשינוי משמעות קריטית כמו למשל במילים של קריאת שמע: ''ה' אלקים אמת'', אם יחסירו את האות א' במילה אמת, מייחסים חס וחלילה מיתה לקדוש ברוך הוא, וזה ''יכול להחריב את העולם''. כנ''ל לגבי אות יתרה כמו למשל הוספת אות ו' למילה ''ברא'' במשפט "בראשית ברא אלוקים" דבר שיכול להשתמע כאילו יש חס וחלילה מספר אלוקים.
אמרתי לו: דבר אחד יש לי שאני מטיל לתוך הדיו וקנקנתום שמו,
על כך רבי מאיר ענה לו שהוא מכניס קנקנתום לתוך הדיו בכתיבת ספרי תורה.
אמר לי: וכי מטילין קנקנתום לתוך הדיו? התורה אמרה (במדבר ה', כ''ג): וְכָתַב אֶת הָאָלֹת הָאֵלֶּה הַכֹּהֵן בַּסֵּפֶר וּמָחָה אֶל מֵי הַמָּרִים , כתב שיוכל למחות.
רבי ישמעאל תמה על הוספת הקנקנתום לדיו, שהרי זה הופך את הדיו להיות בלתי מחיק, בניגוד למשתמע מהמילה ''מחה'' בפסוק של מגילת סוטה, המלמד כי יש לכתוב בכתב שאפשר למחוק (למחות) אותו, וקנקנתום מונע אפשרות זו.
מאי קא אמר ליה ומאי קא מהדר ליה?
מנסה הגמרא להבין כיצד תשובת רבי מאיר עונה לדבריו של רבי ישמעאל רבו:
הכי קא אמר ליה: לא מבעיא בחסירות ויתירות דבקי אנא, אלא אפילו למיחש לזבוב דדילמא אתי ויתיב אתגיה דדלי"ת ומחיק ליה ומשוי ליה רי"ש, דבר אחד יש לי שאני מטיל לתוך הדיו וקנקנתום שמו.
מסבירה הגמרא את תשובת רבי מאיר: לגבי האזהרה מפני כתיבת אותיות יתרות או חסרות אין אני רבי מאיר חושש, כיוון שאני בקי ונזהר מכך. ואם תשאל רבי ישמעאל על אפשרות של זבוב שימחק באחת מאותיות ד' בתורה את התג מימין, כך שהאות תיהפך ל-ר' הרי גם לכך אין לחשוש, כיוון שאני מכניס קנקנתום לתוך הדיו, דבר המונע ממחיקה אפילו של תג קטן על ידי זבוב.
איני? והא תניא, אמר רבי מאיר: כשהייתי למד תורה אצל רבי ישמעאל, הייתי מטיל קנקנתום לתוך הדיו, ולא אמר לי דבר, כשבאתי אצל רבי עקיבא אסרה עלי;
לאחר שהבנו את הדו שיח הזה בין רבי מאיר לרבי ישמעאל, מקשה הגמרא מברייתא נוספת, שם הסיפור היה שונה. בברייתא זו מסופר סדר הפוך של דברים: קודם רבי מאיר הגיע לרבי ישמעאל והוא זה שלא הגיב לתוספת קנקנתום לתוך הדיו של כתיבת סת''ם, ולאחר מכן כשהגיע לרבי עקיבא, היה זה הוא שאסר עליו תוספת זו.
קשיא שמוש אשמוש! קשיא אסרה אאסרה!
מסכמת הגמרא את שתי הסתירות בין שתי הברייתות:
1. למי בא רבי מאיר לפני מי: בברייתא הראשונה בא קודם לרבי עקיבא ולאחר מכן לרבי ישמעאל, ובברייתא השניה הסדר היה הפוך, קודם הגיע לרבי ישמעאל ולאחר מכן בא לרבי עקיבא.
2. אמירותיהם של רבי עקיבא ורבי ישמעאל הפוכות בין שתי הברייתות. בראשונה רבי עקיבא לא אסר להטיל קנקנתום ורבי ישמעאל אסר. ובשנייה הפוך: רבי עקיבא אסר ורבי ישמעאל לא אסר.
בשלמא שמוש אשמוש לא קשיא, מעיקרא אתא לקמיה דרבי עקיבא, כיון דלא מצי קם אליביה, אתא לקמיה דרבי ישמעאל וגמר גמרא, הדר אתא לקמיה דרבי עקיבא סבר סברא,
את הקושי הראשון מסבירה הגמרא באופן המעניין הבא: רבי מאיר היה תלמידם של שני החכמים. בתחילה שהגיע לרבי עקיבא לא היה מצליח רבי מאיר לרדת לעומק דעתו. רש''י מסביר זאת יפה:
שהיה אומר על טמא טהור ומראה לו פנים ועל טהור טמא ומראה לו פנים.
היה רבי עקיב מסביר ונותן טעם גם לסברות הפוכות לכאורה מן ההלכה. הסביר באופן ברור ונהיר מדוע דבר טמא ''צריך להיות טהור'', וכן הפוך מדוע דבר טהור ''צריך להיות טמא'', והכול מתוך סברות טובות ומאירות. רמת לימוד כזאת של רבי עקיבא הייתה קשה לרבי מאיר ''בתחילת דרכו''. לכן עבר לשיעורו של רבי ישמעאל, שם למד את ''פשט הגמרות'', ולאחר שהיה בקי בכך, יכול היה לחזור לשיעורו של רבי עקיבא ולהבינו.
אלא אסרה אאסרה קשיא! קשיא.
לגבי הקושי השני נשארה הגמרא בקושיא ולא הצליחה ליישבה. יש להעיר על הבדל בנוסח הגמרא בין ''קשיא'' ל''תיובתא''. שהראשון (קשיא) היא אמנם קשה אך ניתן בדוחק להסביר, מה שאין כן ''תיובתא'' שהיא קושיא שאין עליה תשובה כלל וכלל.  
 

מהו המסר

מתהליך למידתו של רבי מאיר ניתן ללמוד כי אין לקפוץ למעלה מהרמה שלנו. יש ללכת עקב בצד אגודל: ללמוד קודם לכל את המקורות ולשלוט בהם, ורק לאחר מכן ניתן לקפוץ להבנת הסברות ולחילוקים הדקים שהם מייצגים. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלמה של אילנה בת שרח
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]