ברכה על אכילה דרך שפופרת
הרב דב קדרון
סוטה יח ע"א
כאשר סוטה מובאת לבית המקדש היא צריכה לשתות כוס מים. בגמרא מסתפק רבא האם אפשר לקיים את השתייה הזו באמצעות שפופרת.
בעל שו"ת משנה הלכות (חלק יח סימן קלג) מבאר שהספק הוא באופן שהמשקה מוכנס לה על ידי שפופרת באופן שלא נגע בגופה ובגרונה, והדבר נשאר בספק.
מכאן הוא מביא ראיה לגבי אדם שעשו לו ניתוח בגרון ומאכילים אותו על ידי שפופרת שעשו לו מן הצד, ומכניסים את המאכל על ידי השפופרת לקיבה, והשאלה הייתה האם צריך לברך ברכת הנהנין על אכילה באופן כזה שאינו מרגיש את טעם האוכל, כלומר שרק מעיו נהנים ממנו ולא גרונו.
הוא כותב שאמנם לדעת הרבה פוסקים חיוב הברכה הוא על הנאת המעיים, ולא על הנאת הטעם, כמו שכותב המגן אברהם (סימן רי סק"ט), ולכאורה לפי זה צריך לברך על מאכל שנכנס לקיבתו דרך שפופרת, אבל לדעתו רק על הנאת מעיים שבאה לגופו בדרך של אכילה יש לברך, אבל הנאת מעיו שבאה שלא על ידי הנאת גרון, אינו חייב בברכה, ומכיוון שבגמרא כאן נשאר הדבר בספק האם שתייה דרך שפופרת נקראת שתייה, אין לברך על אכילה באופן זה ברכה רגילה.
המלצתו היא שכדי שלא ירגיש אותו אדם שאוכל בלי ברכה, שיאמר לפני אכילתו "בריך רחמנא מלכא מריה דהאי פיתא", על פי הגמרא בברכות (מ,ב).
