האם טוב לתת יד לפושעים?
הרב דב קדרון
סוטה יד ע"א
ואמר רבי חמא ברבי חנינא, מאי דכתיב: אחרי ה' אלהיכם תלכו? וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה? והלא כבר נאמר: כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא! אלא להלך אחר מדותיו של הקדוש ברוך הוא, מה הוא מלביש ערומים, דכתיב: ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם, אף אתה הלבש ערומים; הקדוש ברוך הוא ביקר חולים, דכתיב: וירא אליו ה' באלוני ממרא, אף אתה בקר חולים; הקדוש ברוך הוא ניחם אבלים, דכתיב: ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו, אף אתה נחם אבלים; הקדוש ברוך הוא קבר מתים, דכתיב: ויקבר אותו בגיא, אף אתה קבור מתים.
כאשר האדמו"ר בעל האמרי אמת מגור נפגש עם הרב קוק, הם התווכחו על היחס הראוי לחלוצים החילוניים.
האדמו"ר שאל את הרב קוק: האם יחסך אליהם אינו נתינת יד לפושעים?
ענה לו הרב קוק שמובטח שאותם חלוצים שעזבו את שמירת התורה באופן זמני – ישובו אליה, כי רובם ככולם אינם כופרים ואפיקורסים, ומלבד זאת, גם לפושעים גמורים הרי הקב"ה נותן את ידו, כמו שאנו אומרים בתפילת נעילה: "אתה נותן יד לפושעים", והרי נצטווינו ללכת בדרכיו של הקב"ה, אם כן אני מקיים בזה את מצוות התורה.
אמנם האדמו"ר לא הסכים עם שיטת הרב קוק, וכתב במכתב לאחר מכן שעל נתינת יד כזו אנו אומרים בתפילת מוסף של החגים: "מפני היד שנשתלחה במקדשך".
