גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף שסא מדור "עלי הדף"
מסכת נזיר
דף סב ע"א
שיעורי גדלות בבני נח
מבואר בגמרא (סב, א) כלפי "מופלא הסמוך לאיש" ("'מופלא' - יודע לפרש לשם מי נדר, 'סמוך לאיש' - שהוא סמוך לבא לכלל גדול") שנחלקו האמוראים (ראה לעיל כט, ב; נדה מו, ב) האם נדרו נדר מדאורייתא או רק מדרבנן בלבד, שמחלוקת זו אינה כי אם ב'מופלא הסמוך לאיש' בישראל, אבל בנכרי, יתכן שלכו"ע חל הנדר ב"מופלא הסמוך לאיש", וילפינן להו מקרא.
והנה בשיעור גדלות בבני נח חדשו האחרונים ששיעורו שונה מהשיעור בבני ישראל שהוא בסימנים ובשנים - י"ב לבת וי"ג לבן, ואילו בבן נח השיעור אינו תלוי בסימנים ושנים, כי אם כשהוא בר דעת, ונביא תחילה את דברי ה'מנחת חינוך' (מצוה קצ אות ח): "נראה לענ"ד בעזרת השי"ת ברור, דעוד יש חילוק גדול בענין העריות בין ישראל לבן נח, דהנה מבואר ב'תשובת הרא"ש' (ריש כלל טז), הובא ב'תוספות חדשים' פ"ה דאבות מכ"א, בהא דבן י"ג נעשה בר מצוה ותינוקת בת י"ב וכו' וכל המבוארין משנה דנדה פרק יוצא דופן (פ"ה מ"ד-ו), דהוא בכלל ה'שיעורין' שהם הלכה למשה מסיני (עי' עירובין ד, א)... וא"כ כמו שמבואר בריש פ"ט ממלכים הל' ט' י' דעל אבר מן החי חייב בן נח בכל שהוא, וכן בגזל, דה'שיעורין לישראל נאמרו ולא לבני נח', אם כן כאן נמי אם קטן בן נח בא על אמו או על שאר עריות והיה פחות מבן תשע או שהיא פחותה מבת שלש, מ"מ נהרגין אם אחד מהם גדול, ולאו דוקא גדול בן י"ג דגם זה הלכה למשה מסיני, ולא שייך בבן נח רק אם הוא בר דעת... וכן לכל הקנינים לבן נח אם הוא בר דעת, אף שלא הביא ב' שערות ולא הגיע לכלל י"ג מקחו מקח וממכרו ממכר".
ה'מנחת חינוך' העיר הערה זו במקום נוסף (מצוה כה אות יז), וז"ל: "ולקמן פרשת אחרי כתבתי דקטן בן נח אינו דומה לקטן ישראל, דקטן ישראל הוי עד י"ג שנה וכו'... וכל זה הוא הלכה למשה מסיני, כמבואר בנדה (מה, א), ועיין בשו"ת הרא"ש כלל ט"ז פרט א' דהוא בכלל 'שיעורין', ומבואר בר"מ פ"ט ממלכים ה"י דשיעורין לישראל נאמרו ולא לבן נח, ובודאי דהלכה למשה מסיני לא היה רק לישראל, א"כ נראה דהשיעור של קטן גבי בן נח אינו תלוי בשנים וכו' רק תלוי בבן דעת, אם רואין שיש בו דעת חייב בעונשים ואם לאו פטור".
ולכן הוסיף המנ"ח (מצוה קצ שם ובמצוה כו בקצרה) להקשות מהגמרא שלפנינו, וז"ל: "אך סוגיא אחת בנזיר ס"א ע"ב וס"ב ע"א עי"ש דמרבה הש"ס 'מופלא סמוך לאיש' דגוי, וצריך ריבוי על זה, ולפי מה שכתבתי אם יש בו דעת אם כן ממילא הוא כגדול לכל דבריו, וכן ממעט שם הגמרא גוי גדול אם אינו יודע להפלות עי"ש, וצ"ע שם בסוגיא", והיינו, כי 'מופלא' פירושו שיודע לפרש לשם מי נדר, ובכן רואים עליו שיש בו דעת, ובנכרי ששיעור גדלות תלוי בדעת, אם כן נחשב כבר כגדול, ומדוע צריכים לקרא לרבות שחלים נדריו, הרי כבר הגיע לשיעור גדלות.
ובסיום דבריו כתב: "אחר שעוררתי על כל הנ"ל בא לידי ספר 'חתם סופר' חלק יו"ד להגאון אב"ד קהילת פרעשבורג, וראיתי שהביא בהלכות בכור [יו"ד] סי' שי"ז בשם אחד מהגדולים, דאין דין קטן לבן נח לענין הקנינים, והביא קושיא זו מש"ס דנזיר ותירץ סוגית הש"ס שם והנאני, א"כ דברי בעזרת השי"ת גם לענין עריות (=שנכרי קטן נהרג כשבא על אחת העריות) מיוסדים על אדני פז ואמת וברור בעזרת השי"ת".
ואלו הן דברי ה'חתם סופר' (שם): "הנה זה לי איזה שנים נשאלתי מרב אחד אמה שכתב הרמב"ם פ"י מהל' מלכים ה"ב, וז"ל 'ולעולם אין עונשים מהן לא קטן ולא חרש ולא שוטה לפי שאין בני מצות', עכ"ל, והוקשה לו הא לעיל בפ"ט הל' ט' כתב 'שלא נתנו השיעורים אלא לישראל לבד' עכ"ל, וכבר כתב הרא"ש בתשובה דזמן גדלות לבת י"ב ולבן י"ג שנה... ושיעורן הכל בכלל שעורין שנאמרו הלכה למשה מסיני, וכיון שאין שיעורין לבן נח מאי טעמא יפטר הקטן. והשבתי, דודאי אין שום סברה לענוש לתינוק בן יומו, והרי אנוס פטור גם בבן נח כמ"ש רמב"ם שם... אלא קטן שהגיע לפלגות ראובן גדולי חקרי לב, ואפילו הכי בישראל הלכה למשה מסיני שאין מעשיו כלום עד שיביא ב' שערות אחר שנותיו, ואז אפילו אין שכלו זך שאינו יודע להפלות כל שאינו שוטה שאינו מקרע כסותו וכו' הרי הוא גדול לכל דינו, ואמנם בן נח דלא ניתנה להם שיעורים, כל ששכלו שלם כראוי, וכעין בב"ב קנ"ה ע"ב ד'מסברו ליה ומסבר', הוה גדול, ופחות מזה הוא קטן, ועל זה כתב רמב"ם שאינו נענש על פיתויי אונס הוא, וזה אמת ברור לפע"ד". [ועעו"ש המשך דבריו שבנכרי כאשר הגיע לכלל דעת מקחו מקח וממכרו ממכר – גם כשאין דעת אחרת מקנה אותו, שאין הדין כן בישראל (עי' גיטין סה, א)].
וממשיך החת"ס וכותב: "והלום ראיתי בס' 'תשובה מאהבה' ח"ג בקונטרס פ' התערובת סי' תל"ב, שהקשה לו הרב מו"ה ליב גלוגא סג"ל מסוף מס' נזיר, דממעט גוי 'מופלא סמוך לאיש' מעירוכין ונדרים, הרי יש שיעורים הללו בבני נח, ולא תירץ כלום. ולק"מ בודאי בכל דינים הנוהגים בבני נח ובכל עניניהם אין מקום לשיעורים, דהלכה למשה מסיני הם, ולישראל נאמרו ולא לבן נח, אך הא נדרים ועירוכין איננו ממצוות בני נח, אלא התורה חדשה 'איש איש' לרבות בני נח שנודרים נדרים ונדבות כישראל, אם כן מסתיין כישראל, לא מיבעיא למ"ד דון מינה ומינה, דון נדר מישראל, ומינה מה להלן בזמנו ובשתי שערות הכא נמי כן, אלא אפילו אי בעלמא דון מינה ואוקי באתריה, היינו אי הוה כתיב בחד קרא ישראל ונכרי, והוה מקשינן נכרי לישראל, אבל נכרי לא כתיב, ומאן דכר שמיה, אלא 'איש' כתיב, ואוקמיה מרבויא עוד איש אחר, היינו נכרי כמו האיש הישראל, ודוקא כשהביא ב' שערות בזמנו, וממעטינן התם 'מופלא סמוך לאיש', וכל זה לענין נדרים ועירוכין, אבל לכל דיניהם וקניניהם לא ניתן להם שיעורים, ומשבאו לכלל דעת דמסברו ליה ומיסבר הרי הוא גדול".
