השפעתו של שמואל
הרב דב קדרון
נזיר סו ע"א
הרמב"ם (הלכות נזירות פרק ג הלכה טז) פוסק על פי הנאמר במשנה:
שמואל הרמתי נזיר עולם היה.
על פי זה ביאר השם משמואל (במדבר פרשת נשא שנה תרעג) את מה שאמרו חז"ל (ברכות לא,ב) ששמואל היה שקול כנגד משה ואהרן. ולכאורה קשה, הלוא לא קם נביא עוד בישראל כמשה, ואיך ייתכן ששמואל היה גדול ממנו?
אלא, מכיוון ששמואל היה נזיר עולם, ובנזיר יש שלש מצוות: יין ותגלחת וטומאה, והם כנגד: מחשבה, דיבור ומעשה. מצד קדושת המחשבה נעשות שערות הראש קדושות, ומצד קדושת הדיבור נאסר הנזיר ביין המביא לידי דיבורים מיותרים, כמו שאמרו (עירובין ס"ה א): משנכנס יין יצא סוד, ומצד קדושת המעשה נאסר בטומאת מת, כי קדושת המעשה היא שיהיה המעשה קשור בשכל שהוא החיות שבאדם, והמת הוא ההיפך מזה.
בעניינים הללו היה שמואל שקול כמשה ואהרן, כי משה הוא המוח של ישראל, ואהרן הוא הלב, ושניהם המשיכו את קדושת המוח והלב בישראל, והדיבור היה כלול בשניהם, משה דיבר עם ישראל את התורה ואהרן ברכת כהנים. כלומר משה ואהרן ביחד המשיכו בישראל קדושת מחשבה דיבור ומעשה. ושמואל לבדו, שהייתה בו קדושת מחשבה דיבור ומעשה כנ"ל, חיבר את ישראל לאביהם שבשמים בעניינים האלה, ולכן היה שקול כנגד משה ואהרן, אבל במהות העצמית בוודאי לא קם נביא עוד בישראל כמשה.
