העיקרון המנצח / רפי זברגר

נזיר סה ע''א-ע"ב
 

הקדמה 

המשנה המתחילה בשלהי הדף הקודם ומסתיימת בריש הדף שלנו שנויה כבר במסכת אהלות (ט''ו, ג') ונשנתה אצלנו אגב המשנה הקודמת, שם הזכרנו את הביטוי ''רגלים לדבר'' ביחס לטומאת התהום אשר חלה רק אם הנזיר היה טהור לפני כן. משנה זו עוסקת בדיני קדושת מתים בקבורתם, ונקדים ללימודה מספר הקדמות:
1. אין לפנות מת ישראל אם נקבר בקבורה ''קבועה'' (בבית עלמין קבוע)
2. אם נקבר מת ישראל בקבר ארעי מותר לפנותו, ביחד עם חלק מן הקרקע (תפוסתו).
3. נהגו לקבור את מתי ישראל כשרגליו פשוטות וידיו מונחים על ליבו.
4. בזמן המשנה היו קוברים במערות קבורה, ויש מקרים שהיו מחוברים מספר מערות קבורה זו ליד זו.
5. אין איסור לפנות מת עכו''ם מקבורתו.
המוצא מת בתחילה מושכב כדרכו - נוטלו ואת תפוסתו;
מקום שלא ידוע כבית קברות (לשון המשנה ''בתחילה'') ונמצא שם מת המושכב כדרכו (סעיף 3) הרי סביר להניח שהוא מת ישראל, בכל אופן מותר להעבירו למקום אחר כיוון שמדובר כנראה בקבר ארעי (2).
שנים - נוטלן ואת תפוסתן;
מותר לפנות גם שני מתים הקבורים כדרכם (3) בסמיכות, כיוון שעדיין המקום מוגדר כמקום ארעי, ולא כבית עלמין(1)
מצא שלשה, אם יש בין זה לזה מארבע אמות ועד שמונה - הרי זו שכונת קברות,
אם מצא שלושה קברים שהמרחקים ביניהם הם בין ארבע אמות לשמונה אמות, הרי זהו ''שכונת קברות'' (בלשוננו ''בית עלמין'') ואסור לפנותם ממקומם (1).
בודק הימנו ולהלן עשרים אמה,
לאחר שמצאנו שלושה קברים שהוגדרו כאמור כ''שכונת קברות'' יש חשש לקיום מערות קבורה נוספות באותו אזור, ולכן פוסקת המשנה כי יש לחפש קברים נוספים מסביב למערת הקבורה שנמצאה, ברדיוס של עשרים אמה לכל רוח.
מצא אחד בסוף עשרים אמה - בודק הימנו ולהלן עשרים אמה, שרגלים לדבר,
אם במסגרת חיפושים אלו מצא אפילו רק קבר אחד, יש לחשוש שמא קבר זה הינו חלק ממערכת קבורה נוספת ולכן יש להתייחס אליו באופן זה (כאילו הוא חלק ממערת קבורה) ולחפש קברים נוספים מסביבו, ברדיוס עשרים אמה. שהרי ישנה סבירות גבוהה (''רגליים לדבר'') לקיומם של מערות קבורה נוספות.
שאילו תחילה מצאו נוטלו ואת תפוסתו.
מסיימת המשנה וקובעת שאם אותו קבר בודד היה נמצא לבדו, ללא מציאות מערת קבורה בסמיכות אליו, היינו מתייחסים אליו כבודד, ומתירים לפנותו ביחד עם מעט אדמה בסביבתו (תפוסתו) כפי שלמדנו ברישא. אבל עתה, לאחר שכבר מצאנו שכונת קבורה בסמוך, אין להתייחס אליו כקבר בודד, אלא כפוטנציאל לשכונת קברות נוספת. 
 

הנושא

רבא מתייחס לרישא של המשנה המתירה לפנות קבר אחד או שני קברים:
אמר רבא: בדק ופנה, בדק ופנה, בדק ואשכח - לא האי מפני ליה גבי הנך תרי, ולא הני תרי לגבי האי חד.
אם מצאו קבר אחד ופינו אותו בהיתר כפי שלמדנו ברישא, וכן מצאו ופינו קבר נוסף בהיתר, ולבסוף מצאו קבר שלישי, אזי המקום מתגלה כ''שכונת קברות''. כאן מחדש רבא חידוש מעניין, לא מפנים את הקבר השלישי להיות ביחד עם שני הקברים שכבר פינינו, ולא מחזירים את שני הקברים שפונו חזרה למקום המקורי. אלא משאירים את הקבר השלישי במקומו, ומשאירים גם את השניים האחרים שנקברו במקום אחר.
איכא דאמרי, אמר רבא: כיון שנתנה רשות לפנות - מפנה להון.
לשון אחרת בדברי רבא מחדשת חידוש יותר גדול, שאפשר אפילו לפנות את הקבר השלישי, שהרי כעת הוא קבר יחיד שבאופן עקרוני מותר לפנותו (2), למרות שבדיעבד התברר לנו שיש כאן שכונת קברות, וזו אמנם שאלת הגמרא:
ולישוינהו שכונת קברות!
כיצד התיר רבא לפנות את הקבר השלישי, והרי כעת אנו יודעים שהמקום בעצם הוא שכונת קברות?
אמר ריש לקיש: עילה מצאו וטיהרו ארץ ישראל.
ריש לקיש מוסיף לנו פרמטר חדש והוא ''טהרת ארץ ישראל''. חכמים מבקשים לטהר כמה שיותר מקומות בארץ ישראל כדי שהכוהנים יוכלו ללכת בהם ללא חשש טומאה, לכן התיר רבא לפנות את הקבר השלישי הבודד, על אף שהוא היה לפני כן חלק משכונת קברות, שאם היינו מגלים את כולם יחדיו אסור היה לפנותם.
בדק מעשרים אמה ולא מצא, מאי? אמר רב מנשיא בר ירמיה אמר רב: שכונת קברות.
רב מנשיא אומר מנגד, שאם מצאו שלושה קברים ובעקבות כך חיפשו עוד קברים ברדיוס עשרים אמה כפי שנפסק במשנה, אך לא מצאו קברים נוספים. לכאורה זה מלמד אותנו כי גם השלושה אינם מוגדרים כשכונת קברות, אך רב מנשיא לא סובר כך, ופוסק כי למרות שלא נמצאו עוד קברים, שלושה אלו נשארים בהגדרתם הראשונית כשכונת קברות.
ישנה גרסה בגמרא המביאה כאן את דברי ריש לקיש אשר הובאו לעיל (עילה מצאו וטיהרו את ארץ ישראל) להסביר את דברי רב מנשיא אך הרא''ש לא גורס זאת, כיוון שבפשט הדברים, ריש לקיש מקל יותר ביחס לרב מנשיא, ולא מסביר את דבריו. 
 

מהו המסר

הלכתו של רבא, ובעיקר לפי הלשון השנייה מלמדת אותנו התייחסות לעקרונות שונים וקביעת החשוב מביניהם.
עיקרון ראשון שלמדנו: לא מפנים שכונת קברות (1).
עיקרון שני – דאגה ורצון ''לטהר'' כמה שיותר את שטחי ארץ ישראל.
למדנו בדברי רבא להעדיף את העיקרון השני על פני העיקרון הראשון, ולכן מותר אפילו לפנות קבר בודד, למרות שנודע לנו כי הוא חלק משכונת קברות.
נלמד מכאן עיקרון דידקטי והוא לקבוע סדרי חשיבות בין עקרונות. אמנם באופן בסיסי כולם חשובים, אך אם הם נוגדים וסותרים אחד את השני, חשוב לקבוע מהו ''העיקרון המנצח''.
כמו כן למדנו ''חיבת ארץ ישראל''. כמה חכמים מבקשים לטהר את ארצנו הקדושה. אם אפשר לקבוע שעוד מקום בארץ יהיה טהור, כך שכוהנים יוכלו לעבור שם ללא חשש – הרי זה משובח.
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלמה של אילנה בת שרח
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]