שעת ידיעה ושעת טומאה / נזיר סג ע"א

הרב ירון בן צבי

דף יום-יומי, תורת הר עציון

סוגייתנו עוסקת בשאלה כמה ימים סותר נזיר שנטמא בתוך ימי נזירותו ונודע לו על כך לאחר שימי הנזירות הסתיימו, קודם התגלחת:

"בעי רמי בר חמא: נטמא בתוך מלאת ונודע לו לאחר מלאת, מהו? בתר ידיעה אזלינן וידיעה אחר מלאת היא, או לא?".

הגמרא מתלבטת אם הנזיר צריך לסתור את ימי נזירותו משעה שנטמא, או שהוא סותר רק משעה שנודע לו על הטומאה, וכיוון שהידיעה הייתה לאחר מלאת ימי נזירותו – הוא סותר רק שבעה ימים.

הגמרא מסיקה שהולכים דווקא אחר הידיעה, אך לכאורה מן המשנה, הקובעת שטומאה ידועה סותרת את הנזירות אף אם נודע לנזיר על הטומאה לאחר התגלחת, נראה שזמן הטומאה הוא הקובע ולא זמן הידיעה.

הרא"ש מסביר שהמשנה מתייחסת רק לקורבנות הנזירות, וקובעת שהנזיר צריך לחזור ולהקריב את קורבנותיו אחרי שיטהר, משום שכשהקריב את הקורבנות הקודמים היה טמא, אך הוא אינו סותר את ימי הנזירות עצמם, שכן לעניין זה הולכים אחר הידיעה.