בקשות מוגזמות (אפילו מחבר טוב) / רפי זברגר

נזיר נט ע''א
 

הקדמה 

נלמד את המשנה הראשונה בעמוד ב', משנה ארוכה המהווה המשך למשנה הקודמת בדף נ''ז ועוסקת באותו מקרה. מדובר בשני נזירים אשר אדם שלישי העיד כי אחד מהם נטמא, אך הוא לא ראה מיהו הטמא ומיהו הטהור. למדנו שם כי מביאים שלשה סטים של קרבנות, שנים לטהרה ואחד לטומאה ומתנים ביניהם לגבי קרבן טומאה. 
 

הנושא

מת אחד מהן –
משנתנו עוסקת במקרה ואחד הנזירים נפטר ואז אין אפשרות לעשות תנאים כמו במשנה הקודמת, ובאנו למחלוקת תנאים כיצד לנהוג:
אמר רבי יהושע: יבקש אחד מן השוק שידור כנגדו בנזיר, ואומר: אם טמא הייתי הרי אתה נזיר מיד, ואם טהור הייתי הרי אתה נזיר אחר שלשים יום,
הנזיר הנותר יחפש אדם אחר אשר יסכים לשתף אתו פעולה שיהיה נזיר בפועל למשך שתי תקופות, כך שאם הנזיר הנותר הוא הטמא, אזי האדם הנוסף יהיה נזיר מיד, ואם הנזיר הנותר טהור, אז הנוסף יהיה נזיר רק בעוד שלושים יום.
''הסכם'' זה מביא את האדם הנוסף להתנהג כנזיר במשך שישים יום.
וסופרין שלשים ומביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה, ואומר: אם אני הוא הטמא - קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך, ואם אני הוא הטהור - קרבן טהרה שלי וקרבן טומאה בספק,
לאחר הצטרפות האדם הנוסף, מחכים שלושים יום ועושים תנאי לקרבנות. אם הנזיר הנותר הוא הטמא אזי קרבנות הטומאה שלו, וקרבן הטהרה של האדם הנוסף שסיים תקופת נזירות (בגלל שהנותר היה טמא הוא התחיל נזירות מיד בהתחלה). אם הנותר הוא הטהור (והנזיר שנפטר היה טמא) אז קרבנות הטהרה שלו, וקרבנות הטומאה יהיו בספק. שהרי ניתן להקריב חטאת העוף מספק, ואם ירצה יביא גם עולת נדבה. אשם לא יוכל להביא, אך אין זה מעכב.
וסופרים שלשים יום ומביאין קרבן טהרה, ואומר: אם אני הטמא - קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך, וזה קרבן טהרתי, ואם אני הוא הטהור - קרבן טהרה שלי וקרבן טומאה בספק, וזהו קרבן טהרתך.
לאחר שלושים יום נוספים שבהם היו שניהם נזירים בפועל מביאים קרבן טהרה ושוב מתנה הנזיר הנותר ואומר: אם אמנם אני הייתי הטמא, כבר אמרנו שקרבן הטומאה היה שלו, וקרבן הטהרה היה של השני (שקיבל נזירות בפועל אם הראשון טמא), והקרבן הנוכחי יהיה קרבן הטהרה שלי. ואם אני הייתי הטהור, אמרנו לעיל שקרבן הטהרה היה שלו, וקרבן טומאה ספק, ועתה זהו קרבן טהרה של הנזיר השני (שהיה נזיר בפועל גם בשלושים יום השניים).
אמר לו בן זומא: ומי שומע לו שידור כנגדו בנזיר!
היכן נמצא אדם שיהיה מוכן לנזור לחכות שישים יום ולהביא קרבות פעמיים? ולכן כנראה זה לא הפיתרון.
אלא, מביא חטאת העוף ועולת בהמה, ואומר: אם טמא הייתי - החטאת מחובתי והעולה נדבה, ואם טהור הייתי - העולה מחובתי והחטאת מספק,
לכן בן זומא מציע לנזיר הספק להביא חטאת העוף ועולת בהמה ולעשות תנאי בעצמו באופן הבא: אם הוא הטמא, הרי שמביא חטאת עוף ובכך יוצא ידי חובת מינימום קרבן טומאה, ועולת הבהמה תהיה לנדבה. ואם הוא הטהור, הרי שעולת הבהמה תהיה חובת מינימום לקרבן טהרה, והחטאת העוף יביא מספק (כנלמד שמותר להביא חטאת עוף מספק).
וסופר שלשים יום ומביא קרבן טהרה, ואומר: אם טמא הייתי - העולה הראשונה נדבה וזו חובה, ואם טהור הייתי - העולה הראשונה חובה וזו נדבה וזו שאר קרבני.
וכמו בדעת רבי יהושע, גם בן זומא מחייבו להיות נזיר במשך שלושים יום נוספים ובסופם להביא עולת בהמה בלבד, ולהתנות שאם הוא היה הטמא, הרי שהעולה הקודמת הייתה כאמור לנדבה, והעולה הנוכחית היא חובת מינימום לטהרה. ואם הוא היה טהור, הרי שהקריב כבר עולת בהמה כחובת מינימום לטהרה, והעולה הנוכחית לנדבה. בכל אופן הוא יכול להביא עכשיו גם כבש לחטאת ואיל לשלמים של נזיר טהור, ובכך להשלים את קרבנות הטהרה שלו (אם היה טהור ועולת החובה לטהרה הייתה לפני שלושים יום, הריהו ממשיך עתה להקריב את החטאת והשלמים החסרים).
אמר רבי יהושע: נמצא זה מביא קרבנותיו לחצאים!
רבי יהושע סבור שאין לחלק בין קרבנות הנזיר כך שאחד יקריבו מיד והשני רק לאחר שלושים יום (''קרבנות לחצאים''), ולכן הוא מחייב למצוא בן אדם נוסף שיקבל עליו נזירות כפי המהלך שתואר ברישא.
לפי רבי יהושע קרבנות הטהרה לאחר שלושים יום ולאחר ששים יום הינם מלאים (חטאת, עולה ושלמים) שהרי בכל שלב אחד משניהם מביא קרבנות טהרה)
אבל הודו לו חכמים לבן זומא.
חכמים כנראה אינם סוברים כרבי יהושע שאין להביא קרבן לחצאים, שהרי באמת אין מקור לדין זה מפסוקים או מלימוד אחר, ולכן חכמים סוברים כמו בן זומא שהאדם הנותר יכול להביא קרבנותיו לבדו, בתנאים שתוארו לעיל בסיפא (של הרישא).
סברתו של בן זומא בנויה כאמור על שתי הנחות יסוד:
1. לא נוכל למצוא איש שיסכים לבצע ''דיל'' כמתואר ברישא של המשנה (נזירות ארוכה והבאת קרבנות פעמיים).
מכוח טענה זו דוחים את פסקו של רבי יהושע.
2. מותר להביא קרבנות לחצאין (להרחיק אחד מן השני בשלושים יום).
מכוח פסק זה ניתן להסביר הסבר שונה, והאדם שנשאר בחיים מקריב לבדו את הקרבנות כמוסבר לעיל.
הגמרא אומרת כי רבי יהושע באמת ''לא התכוון'' שיש בעיה בעצתו של בן זומא, וכל מטרתו אינה אלא ''לחדד את התלמידים'' שיהיה מי שישאל על הבאת קרבנות לחצאין, והוא אמנם מסכים לדעת בן זומא. 
 

מהו המסר

הטענה שלא יימצא אדם שיסכים לנזור פעמיים לחינם מעוררת השתאות. האם באמת לא יהיה לאותו נזיר חבר טוב, אשר יסכים ''להשקיע'' בעבורו ולהיות נזיר במשך חודשיים? כנראה שהתשובה היא אכן לא. שהרי למצוא אדם שירצה להיות נזיר זו כבר משימה לא פשוטה. ושיהיה נזיר שתי תקופות, זו כנראה משימה כמעט בלתי אפשרית.
נלמד מזה עיקרון של אופן בקשות מחברים, אפילו מחברים טובים: יש כנראה גבול לרמת הבקשה והסיוע שאדם יכול לבקש מחבר. צריך תמיד לחשוב על החבר, גם חבר טוב, ולא להגזים ולבקשו לעשות דברים שיהיו קשים עליו מאוד. 


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלמה של אילנה בת שרח
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]