גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף שס מדור "עלי הדף"
מסכת נזיר
דף סא ע"א
מצות כיבוד אב ואם בבן נח
במשנה (סא, א): "הכותים אין להם נזירות". ובגמרא: "מנא הני מילי, דתנו רבנן, 'דבר אל בני ישראל' (במדבר ו, ב) ולא לעובדי כוכבים...", ובהמשך אחר שקלא וטריא: "וכל היכא דכתיב 'ישראל' עובדי כוכבים לא, והא גבי ערכין דכתיב (ויקרא כז, ב) 'דבר אל בני ישראל' (ועי"ש שגם נכרי נערך)... שאני הכא דאמר קרא (במדבר ו, ז) 'לאביו ולאמו לא יטמא' במי שיש לו אב, יצא עובד כוכבים שאין לו אב, למאי, אילימא לענין ירושה, והא"ר חייא בר אבין אמר רבי יוחנן, עובד כוכבים יורש את אביו דבר תורה... אלא במי שמוזהר על כיבוד אביו, מי כתיב 'כבד אביך' גבי נזיר, אלא אמר קרא 'לאביו ולאמו לא יטמא', במי שיש לו טומאה, יצא עובד כוכבים שאין לו טומאה". ומפורש יוצא מדברי הגמרא, שעובד כוכבים יש להם אב לענין ירושה - דבר תורה, אבל לענין אזהרה על כיבוד אב אין להם דין אב, ומכאן שאין בעובד כוכבים מצות כיבוד אב.
וכך גם מפורש במס' קידושין (לא, א): "אמר רב יהודה אמר שמואל, שאלו את ר' אליעזר עד היכן כיבוד אב ואם, אמר להם, צאו וראו מה עשה עובד כוכבים אחד לאביו באשקלון, ודמא בן נתינה שמו, בקשו ממנו חכמים אבנים לאפוד וכו' והיה מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו ולא ציערו, לשנה האחרת נתן הקב"ה שכרו שנולדה לו פרה אדומה בעדרו, נכנסו חכמי ישראל אצלו, אמר להם, יודע אני בכם שאם אני מבקש מכם כל ממון שבעולם אתם נותנין לי, אלא אין אני מבקש מכם אלא אותו ממון שהפסדתי בשביל כבוד אבא, וא"ר חנינא ומה מי שאינו מצווה ועושה כך, מצווה ועושה על אחת כמה וכמה" וכו'.
ויש לדון בכל האמור לגבי הא דקיי"ל בשו"ע (יו"ד סי' רמא ס"ט): "גר אסור לקלל אביו העובד כוכבים ולהכותו, ולא יבזהו, שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה", ומקורו בדברי הרמב"ם (הל' ממרים פ"ה הי"א), וכתב ה'בית יוסף' (שם): "ונראה שלמד כן מדאמרינן בפרק ב' דיבמות (כב, א) שלא אסרו ערוה לגר אלא כדי שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה", ובספר 'בית הלל' (על השו"ע שם סק"ג) הקשה: "וצ"ע היאך עלה על דעתו לומר באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה, בשלמא גבי ערוה איתא בהדיא דעכו"ם אסורים בשאר האם, וכמו שכתב הטור ושו"ע (יו"ד) בסי' רס"ט באריכות, אבל גר שנתגייר כקטן שנולד דמי, אעפ"כ אסרו משום 'שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה', אבל גבי המקלל ומכה אביו לא מצינו בשום מקום שבן נח מצוה על זה, הלא אינו בכלל ז' מצות בני נח, כדאיתא בגמרא בפרק ד' מיתות (סנהדרין נו, ב) 'עשר מצות נצטוו ישראל במרה, שבע שקיבלו עליהן בני נח, והוסיפו עליהן דינין ושבת וכיבוד אב ואם' (=מבואר שמצות כיבוד אב ואם אינה בכלל שבע מצוות בני נח, וניתוספה מצוה זו במרה)...".
וממשיך ב'בית הלל' להעיר: "ואין להקשות ממה שמצינו במדרש שעֵשו קיים כיבוד אב ואם (ראה מדרש תנחומא, פר' קדושים, פט"ו; בראשית רבה סה, טז), שאני עשו שראה מן אבותיו שקיימו כיבוד אב ואם אע"פ שלא נצטוו... אם כן גם עשו קיים כיבוד אב ואם מחמת שראה מיצחק שקיימן, ואם כן צ"ע מנין להרמב"ם דין זה גבי הכאה וקללה לומר שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה, וצ"ע".
ביישוב הענין כתב בעל ה'פרי מגדים' באגרותיו (נדפסו בפמ"ג או"ח בהקדמה אגרת ג' אות כ, וציין לדבריו הגרעק"א בהגהותיו על שו"ע שם) וז"ל: "כיבוד אב ואם מן המושכלות המה (=מצוה זו מובנת על פי השכל), ובני נח נהגו בו מעולם, ומסתמא היו מענישין גם כן עליהם בנימוסיהן, ועל דרך 'ראש דברך אמת' (תהלים קיט, קס. וראה קידושין שם: "בשעה שאמר הקב"ה 'אנכי' ו'לא יהיה לך', אמרו אומות העולם לכבוד עצמו הוא דורש, כיון שאמר 'כבד את אביך ואת אמך', חזרו והודו למאמרות הראשונות, רבא אמר מהכא, 'ראש דברך אמת', 'ראש דברך' ולא סוף דברך, אלא מסוף דברך ניכר ש'ראש דברך אמת'", והיינו שגם אומות העולם מבינים מצוה זו), וביו"ד סימן רמ"א ס"ט 'גר אסור לקלל אביו שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה', היינו, בנימוסיהם, ושמעתי מקשים בזה, ולפי מה שכתבנו אתי שפיר". מה שכתב 'ושמעתי מקשים בזה', לכאורה כוונתו על קושית ה'בית הלל', והיישוב לפי דבריו הוא, כי אם אמנם שמצד חיובי תורה אין מצות כיבוד אב ואם בבן נח, אכן, מצד נימוסיהם נהגו להזהר בזה, שפיר יש כאן משום 'שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה', כי מצד נימוסי העכו"ם היו נזהרים בזה.
בעיקר הדבר יש לציין לחידושו של ה'כלי חמדה' (פר' יתרו אות ז), ואלו הן דבריו: "עוד אפשר לומר בזה, דאע"ג שזה נראה פשוט, דבן נח אינו מוזהר על כיבוד אם ואם, כמו שמבואר בנזיר דף ס"א ע"א, דרוצה הגמרא למעט בן נח מנזירות, משום שאינו מוזהר על כבוד אביו... אמנם בכל זאת נראה דזה רק לענין דיני כיבוד, כגון מאכילו ומשקהו, דזה נכלל בגדר כיבוד, בזה אין בן נח מוזהר, אבל לענין שיהיה חייב לשמוע דברו, וכן לבזותו, זה גם בן נח מצווה, דהוא בכלל דינים, כמו שכתב הרמב"ן ז"ל לענין אונס ומפתה וכיוצא בהן, הוא הדין שאסור מהאי טעמא לבזות אביו ואמו, וכן חייב לשמוע דבריהם, וכן מוכרח מהא שאמרו חכמינו ז"ל גבי אליפז בן עשו, שביקש להרוג את יעקב מפאת מה אעשה לציווי של אבא, נראה דבן נח גם כן חייב לשמוע לאביו...".
ולאור דבריו יובנו דברי הרמב"ם: "גר אסור לקלל אביו העובד כוכבים ולהכותו, ולא יבזהו, שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה", כי קללת והכאת האב ובזיונו – בן נח מוזהר, ואינן בכלל מצות כיבוד אב שאין בן נח מחויב בה, ושפיר שייך בזה 'שלא יאמר באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה'.
