|
דרך המיצוע / רפי זברגרגיטין צ ע"א
הקדמההמשנה האחרונה, בדף האחרון של המסכת עוסקת במחלוקת חכמים בנושא "עילות לגט", על פי הפירוט הבא:
הנושארבי מאיר מתייחס בברייתא המובאת בגמרא לשׁוֹנוּת הגדולה שיש בין אנשים, ביחס לאוכל ובמקביל גם יחס לנשים: כשם שהדעות במאכל, כך דעות בנשים; יש לך אדם שזבוב נופל לתוך כוסו וזורקו ואינו שותהו, וזו היא מדת פפוס בן יהודה, שהיה נועל בפני אשתו ויוצא; ויש לך אדם שזבוב נופל לתוך כוסו וזורקו ושותהו, וזו היא מדת כל אדם, שמדברת עם אחיה וקרוביה ומניחה; ויש לך אדם שזבוב נופל לתוך תמחוי מוצצו ואוכלו, זו היא מדת אדם רע, שרואה את אשתו יוצאה וראשה פרוע, וטווה בשוק... אנו לומדים שיש שלושה סוגי אנשים בנושאים אלו:
מהו המסראומר רש"י אצלנו, ששתי המידות הקיצוניות אינן טובות. לא טוב להתנהג כמו פפוס אשר כלא את אשתו מרוב פחד על מה שיקרה לה בחוץ – התנהגות שבסופו של דבר עלולה לגרום למרד של האשה. מנגד, התעלמות וחוסר אכפתיות לנעשה – גם היא אינה מידה מבורכת וטובה. אין להתעלם, יש להתייחס ולהגיב בהתאם. המידה האמצעית, שהיא גם "דרך המיצוע" מתייחס אל האשה בכבוד, ולא מונע ממנה התייחסות למשפחה ולקרובים. זו גם שיטתו של הרמב"ם במספר מקומות (פרק רביעי מתוך "שמונה פרקים לרמב"ם, ובפרק ב' בהלכות דעות), שם הוא קורא לכל אחד ללכת ברוב הנושאים ב"דרך האמצע", מלבד שני נושאים: הכעס והגאווה, אותם הוא מסייג וקורא ללכת בהם בקיצוניות שנייה: לא לכעוס כלל, ולהתנהג בצניעות וענווה יתירה. אנו לומדים משיטה זו של הרמב"ם, לא להיות קיצוניים ברוב המקרים ולהשתדל ללכת בדרך הביניים הממוצעת. בעזרת ה' נעשה ונצליח.
לע"נ אבי מורי: ר' שמואל ב"ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב"ר יעקב, וחמי: ר' משה ב"ר ישראל פישל ז"ל ולרפואה שלמה של חברי - נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלמה של אילנה בת שרח תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected] |