דאגת השומרים / רפי זברגר

גיטין עט ע"א
 

הקדמה 

אנו ממשיכים בנושא של דיני מסירת הגט ליד האשה, כפי שלמדנו בהקדמה לדף הקודם.
 

הנושא

אומר החכם התלמודי אביי: שתי חצרות זו לפנים מזו, פנימית שלה וחיצונה שלו, ומחיצות החיצונות עודפות על הפנימיות, וזרקו לה, כיון שהגיע לאוויר מחיצות החיצונה - הרי זו מגורשת. מדובר במבנה של חצר בתוך חצר, כאשר החצר הפנימית שייכת לאשה והחיצונית שייכת לבעל. הבעל ''זרק'' את הגט מתוך החצר שלו, לכיוון החצר של האשה. קובע אביי, כי כבר ברגע שהגט מגיע לאוויר החצר הפנימית, אפילו שעדיין לא ''נחת'' לרצפת החצר, כבר ברגע זה האשה מגורשת.
הגמרא מסבירה ומנמקת את הדין: פנימית גופה במחיצות החיצונה קא מינטרה. כלומר, החצר הפנימית ''נהנית'' משמירת החצר החיצונית. שהרי אם החצר החיצונית נשמרת מכל מזיקים מסוגים שונים, הרי שבאופן אוטומטי גם הפנימית נהנית מכך. אי לכך, קובע אביי, ברגע שהגט הגיע לאוויר החצר החיצונית, כבר אז כביכול הגיע לידי האשה, ''הנהנית מאוויר זה'', ולכן ניתן להגדיר זו מסירה לידי האשה, ולכן היא מתגרשת באותו רגע בגט הזה. 
 

מהו המסר

ניתן לעשות אנלוגיה של ''פנים וחוץ'' גם ליחסים תוך משפחתיים. הילדים הינם ''פנימיים'' וההורים הם ה''חיצוניים'' השומרים עליהם מכל משמר, ודואגים שלא יאונה כל רע לילדיהם. יש לציין, כי ככל שהגיל עולה, כך ''פוחתת והולכת'' הדאגה ושמירת ההורים על הילדים, והם נהפכים ליותר ויותר עצמאיים. לכן, אם רוצים למסור כל דבר לילדים אשר טרם בגרו, ברגע שהדבר הגיע לידיהם של ההורים, הרי זה כאילו הגיע לידיהם של הילדים.
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלמה של אילנה בת שרח
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]