הבנת שורש העניין / רפי זברגר

נזיר מד ע''א
 

הקדמה 

המשנה הראשונה בדף משווה בין האיסורים השונים של נזיר ומפרטת את החוזקות והחולשות שלהם.
שלשה מינין אסורין בנזיר: הטומאה, והתגלחת, והיוצא מן הגפן.
כותרת המשנה המונה את שלושת איסורי הנזיר מוכרת וידועה, אך היא מהווה פתיח להמשכה של המשנה.
חומר בטומאה ובתגלחת מביוצא מן הגפן, שהטומאה והתגלחת סותרין, והיוצא מן הגפן אינו סותר.
חומרתם של טומאה ותגלחת ביחס לאיסורי הגפן, שגם טומאה וגם תגלחת אשר קורים באמצע ימי הנזירות סותרים את הימים הקודמים: טומאה סותרת את כל הימים הקודמים, ותגלחת מצריכה שלושים ימים נוספים, לעומת היוצא מן הגפן שאינו סותר את הימים שכבר עברו.
חומר ביוצא מן הגפן מבטומאה ובתגלחת, שהיוצא מן הגפן לא הותר מכללו, וטומאה ותגלחת הותרו מכללן, בתגלחת מצוה ובמת מצוה;
לעומת זאת יש חומרה גם בגפן לעומת טומאה ותגלחת, שבגפן ''אין מצב'' שמתירים לו באמצע ימי נזירות לשתות יין, גם אם יש לו מצווה לשתות, כגון שנשבע לשתות יין (בניגוד לנדר הנזירות שקיבל עליו), לעומת טומאה ותגלחת, שם ישנם מצבים בהם מותר לו להיטמא או להתגלח, כגון: אם נקלע בדרכו מת מצווה מתירים (ומחייבים) לו להיטמא כדי לקבור את המת, וכן אם נטמא למת או היה מצורע בעיצומם של ימי נזירותו, לאחר ימי טהרתו, חייב הוא לגלח את שערותיו.
וחומר בטומאה מבתגלחת, שהטומאה סותרת את הכל, וחייבין עליה קרבן, ותגלחת אינה סותרת אלא שלשים, ואין חייבין עליה קרבן.
המשנה חוזרת ומסבירה את הרישא (לא ברור מדוע לא נכתב מיד לאחר הרישא) על חומרת טומאה ותגלחת לעומת היין: הטומאה סותרת את כל ימי הנזירות שעברו עד לאותה נקודה, ולאחר ימי הטהרה חייבים להביא קרבנות טומאה: שתי ציפורים לחטאת ועולה, וכבש לאשם. סדר טהרת נזיר שנטמא יפורט במשנה הבאה. 
 

הנושא

הגמרא בתחילתה מנסה ללמוד בלימודי קל וחומר הלכות בין דין אחד של נזיר לדין אחר, ולהכיל דין של אחד בשני, אך דוחה את כל הלימודים הללו. רוב הדחיות נלמדות מפסוקים מלבד הלימודים הבאים:
ותגלחת לא תסתור כלל, קל וחומר מיין:
למדנו במשנה כי תגלחת סותרת את כל ימי הנזירות שעברו עד לאותה נקודה. מנסה הגמרא ללמוד תגלחת מיין, שגם תגלחת לא תסתור את ימי הנזירות, כמו שיין אינו סותר את ימי הנזירות, באופן הבא:
ומה יין שלא הותר מכללו אינו סותר, תגלחת שהותרה מכללה אינו דין שלא תסתור!
למדנו כי יש ביין חומרה שאין בתגלחת וטומאה שהיא אינה מותרת לנזיר בשום מצב. אם כן שואלת הגמרא: אם יין שהוא חמור, שאינו הותר אף פעם בכל אופן אינו סותר את הימים הקודמים, נלמד בקל וחומר שתגלחת אשר הותרה מכללה (בטומאת נזיר ובמצורע) בוודאי שלא תסתור את ימי הנזירות שכבר עברו.
בעינן גידול שער והא ליכא.
כאן מיישבת הגמרא ואומרת כי אין אפשרות לקיים מצוות גילוח שערו ושריפתו מתחת לשלמים אם גילח את שערו ולא עברו עליו שלושים יום עד לתגלחת הטהרה, לכן אין ברירה אלא לסתור את ימי הנזירות ולחזור ולא לגלח במשך שלושים יום כדי שהשער יגדל ואז יהיה מה לגלח לקראת טהרתו.
ויין יסתור שלשים יום, קל וחומר מתגלחת: ומה תגלחת שהותרה מכללה סותרת, יין שלא הותר מכללו אינו דין שיסתור!
עתה מנסה הגמר יין מתגלחת הסותרת לשלושים יום. הרי תגלחת היא ''קלה'' יותר שהרי הותרה במקרים מסוימים (טומאת הנזיר ואם נצטרע) ובכל אופן מחייבים לסתור שלושים יום, יין החמור יותר שהרי לא הותר בשום מצב, נלמד בקל וחומר ונצריך גם לסתור למשך שלושים יום.
מידי הוא טעמא אלא משום גידול שער, גבי יין הא קאים שערו.
עונה הגמרא לפי אותו רעיון של הדחייה הקודמת. סתירת נזירות בעקבות גילוח אינו מוכיח על קולא מסוימת, אלא נובעת מכך שיש דין גילוח בטהרת הנזיר, ואם אין שיער אין גילוח. לכן אין ללמוד דין זה גם על נזיר השותה יין, שם שערו לא גולח ועודנו קיים, לכן ''אין סיבה'' לסתור נזירותו למשך שלושים יום. 
 

מהו המסר

תשובות אלו של הגמרא אינן עוקרות את סברת קל וחומר אשר ניסו ללמוד, אלא קובעות כי הוא ''לא רלוונטי''.
• אין אפשרות להגיע למסקנה כי תגלחת לא תסתור (למרות שיש קל וחומר) כיוון ש"אין מצב" לטהר את הנזיר ללא שערות גופו.
• אין משמעות ללימוד הקל וחומר מגילוח ליין לגבי סתירת הימים (למרות שיש קל וחומר), כיוון שיש טעם מיוחד לגילוח השייך רק בנזיר ולא שייך כלל וכלל ביין.
עיקרון הנלמד מתשובות אלו מלמדנו להבין את שורש העניין ולא להיצמד לסברות של לימוד קל וחומר. אמנם לימוד קל וחומר הוא לימוד סברתי שכלי והגיוני, אך תוך כדי לימודו, יש להבחין האם אינו סותר את שורשם של הדינים, ובכך בעצם "מסירים" את הקל וחומר.
כך בכל סוגיה בחיים, כולל שאלות חינוכיות: יש להבין את המקור והשורש של הנושא. לא לבחון אותו ''מעל פני השטח'', לא לראות רק את הצדדים הגלויים, אלא תמיד לנסות ולבדוק מהו שורש הבעיה. היכן טמונה הסיבה השורשית והעקרונית של התופעה עליה מדברים.
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלמה של אילנה בת שרח
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]