הרב דוד כוכב
חידושים וביאורים

קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא

מכות יט ע"א

"אי קסבר: קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא, אפי' בכור נמי!
אי קסבר: קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא, אפילו בכור נמי תבעי!
אמר רבינא, לעולם קסבר: קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא, והכא בבכור שנזרק דמו קודם חורבן הבית וחרב הבית ועדיין בשרו קיים...".

היוצא מהסוגיה, שענין קדושה ראשונה אם קידשה לעתיד לבוא, אמור גם לגבי קדושת המקדש. וכך הוא גם בסוגיה המקבילה במסכת תמורה דף כא ע"א.

וכן משמעות הסוגיה במסכת מגילה דף י ע"א:
"ואמר רבי יהושע: שמעתי שמקריבין אף על פי שאין בית, אוכלין קדשי קדשים אף על פי שאין קלעים, קדשים קלים ומעשר שני אף על פי שאין חומה. מפני שקדושה ראשונה - קידשה לשעתה, וקידשה לעתיד לבוא".

ואמרו בהמשך הגמרא שם:
"אלא, כי הני תנאי. דתניא, אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי: למה מנו חכמים את אלו? שכשעלו בני הגולה מצאו את אלו וקידשום, אבל הראשונות - בטלו משבטלה הארץ. אלמא קסבר: קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבוא. ורמינהו, אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי: וכי אלו בלבד היו? והלא כבר נאמר (דברים ג) ששים עיר כל חבל ארגב...".
כאן מדובר בעיירות בתי ערי חומה. הרי שהגמרא אינה מבחינה כלל בין קדושה ראשונה של המקדש לשאר ארץ ישראל. וכך הוא גם בסוגיות המקבילות במסכתות שבועות דף טז ע"א וזבחים דף קז ע"ב.

אבל הרמב"ם חילק בין קדושות אלו. בהלכות בית הבחירה ו, יד:
"בקדושה ראשונה שקדשה שלמה שהוא קידש העזרה וירושלים לשעתן וקידשן לעתיד לבא".
ובסעיף טז:
"ולמה אני אומר במקדש וירושלים קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא, ובקדושת שאר א"י לענין שביעית ומעשרות וכיוצא בהן לא קדשה לעתיד לבוא?
לפי שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה ושכינה אינה בטלה, והרי הוא אומר: והשמותי את מקדשיכם, ואמרו חכמים אף על פי ששוממין בקדושתן הן עומדים.
אבל חיוב הארץ בשביעית ובמעשרות אינו אלא מפני שהוא כבוש רבים וכיון שנלקחה הארץ מידיהם בטל הכבוש ונפטרה מן התורה ממעשרות ומשביעית שהרי אינה מן ארץ ישראל.
וכיון שעלה עזרא וקדשה לא קדשה בכיבוש אלא בחזקה שהחזיקו בה ולפיכך כל מקום שהחזיקו בה עולי בבל ונתקדש בקדושת עזרא השנייה הוא מקודש היום ואף על פי שנלקח הארץ ממנו וחייב בשביעית ובמעשרות על הדרך שביארנו בהלכות תרומה".
סיכום דבריו:
קדושת המקדש לא נתבטלה מבית ראשון.
קדושת עולי מצרים בשאר הארץ נתבטלה.
קדושת עזרא בשאר הארץ קיימת.

וכן הקשה בפירוש לחם יהודה על הרמב"ם שם:
"וקשה לי על החילוק הזה מהסוגיא דפ"ב דשבועות... ומאי מייתי מהך דבתי ערי חומה דאיירי בארץ ישראל ודילמא עד כאן לא קאמר דלא קדשה אלא בארץ ישראל אבל במקדש וירושלם מנא לן דסבר דלא קדשה".

אלא שהדרשה שהביא הרמב"ם, ושעוסקת במקדש בלבד, נמצאת בפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) ויקרא פרשת קדושים דף נה ע"א:
"ולמה הסמיך שמירת שבת למורא מקדש ללמדך מה שבת בין בזמן שבית המקדש קיים בין בזמן שאין בית המקדש קיים. אף מקדש בין בזמן שהוא קיים בין בזמן שאין קיים. וכן הוא אומר (ויקרא כו) והשמותי את מקדשיכם אף על פי ששממו קדושתם עליהם".

מדרש זה חובר בידי ר' טוביה בן אליעזר שהיה בימי הרי"ף ורש"י, אך מקורו כנראה במדרש קדום שאבד מאיתנו ואשר היה בפני הרמב"ם. ואפשר שהיה זה בירושלמי, בסוגיה השייכת לקדשים.
וסובר הרמב"ם שבעל דרשה זו אינו סובר בהכרח כמאן דאמר שקדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא, שהרי דרשה זו עוסקת רק במקדש ואינה תלויה במחלוקת 'קדשה לעתיד לבוא'.

אפשר אם כן, שהרמב"ם כאן אוחז בשיטתו לפסוק לפעמים כירושלמי ומדרשי א"י דלא כבבלי.
וכדברי שו"ת מהרי"ק סימן ק:
"והוא דבר ידוע שרבינו משה רגיל לפסוק על פי הירושלמי יותר מכל הפוסקים הידועים אצלינו ואפי' במקום שאין תלמודינו מוכיח כדברי הירושלמי לפעמים יפסוק כמותן היכא שתלמודינו מעמיד משנה או ברייתא בשינוי דחיקא והירושלמי מפרשא בפשטא, תופס לו שיטת הירושלמי".

שיטה הפוכה מהרמב"ם יש לראב"ד בהגהתו להלכות בית הבחירה ו, יד:
"שאני אומר שאפילו לרבי יוסי דאמר קדושה שנייה קדשה לעתיד לבא לא אמר אלא לשאר א"י, אבל לירושלים ולמקדש לא אמר. לפי שהיה יודע עזרא שהמקדש וירושלים עתידים להשתנות ולהתקדש קידוש אחר עולמי בכבוד י"י לעולם. כך נגלה לי מסוד ה' ליראיו. לפיכך הנכנס עתה שם אין בו כרת".
וצריך ביאור כיצד מתרץ הראב"ד את סוגיות הגמרא בהם משמע שגם מקום המקדש קדשה לעתיד לבא.