כשר אך לא תעשה זאת / רפי זברגר

גיטין סז ע"א
 

הקדמה 

הגמרא דנה על המשנה האחרונה בדף הקודם, שם עסקנו בבעל הממנה שליחים לכתוב ו/או למסור את הגט לאשה. 
 

הנושא

הגמרא ''מרחיבה'' את המקרה של המשנה ודנה במקרה שהבעל אמר לשני עדים, שהם יגידו לסופר לכתוב גט לאשתו, וכמו כן, ביקש מהעדים למנות שני עדים כדי שיחתמו על הגט. רב הונא בשם רב פוסק: כשר אבל: מומלץ לא לעשות דבר, בלשון הגמרא: כשר ולא תעשה זאת בישראל. שואל על זה עולא את רב נחמן [יש אומרים הפוך: רב נחמן שאל את עולא ]: אם המעשה כשר, מדוע אסור לעשות כן? ועל כך עונה רב נחמן [יש אומרים עולא ]:: חיישינן שמא תשכור עדים. כלומר, אם נתיר לבעל לומר לסופר לכתוב את הגט ולעדים אחרים לחתום, נחשוש למקרה בו האשה גם עלולה ליצור מקרה דומה, שהיא תגיד לעדים לכתוב גט, ולעדים אחרים לחתום, וכל זאת ללא ידיעת הבעל, דבר שכמובן אסור לעשות, ובמקרה כזה הגט בוודאי אינו כשר. מכיוון שעלולים לחשוב שהגט כשר, ואם יהיו לאשה ילדים מאיש אחר הם יהיו ממזרים [שהיא עדיין אשת איש ולא הותרה בגט כזה], ''מציעים'' לאיש לא לעשות מעשה כזה, למרות שעקרונית כאמור, אין איסור לעשות זאת.  
 

מהו המסר

לפעמים, גם אם המעשה כשר ומותר להיעשות, אנו ממליצים לא לבצעו. או בגלל שאנשים הרואים את המעשה עלולים לטעות ולהגיע למסקנות לא נכונות, כמו במקרה שלנו. או בגלל שהמעשה אמנם כשר ''אבל מסריח'', כמובע בסיפור הבא:
עקרת בית יהודייה 'לא עשירה' בלשון המעטה אספה פרוטה לפרוטה כך שתזכה לענג את החג במנת בשר משובח וטרי.
הלכה היא אל הקצב במרכז העיירה ורכשה במיטב כספה - נתח בשר משובח ביותר לכבוד התקדש חג מחר. בהגיעה הביתה הניחה את סל הקניות על השולחן במטבח אך לא השגיחה כי חתול רעב עומד על חלונה למשמר. עקרת הבית הסיחה דעתה מהסל לרגע ובשעת כושר התנפל החתול על הנתח היקר שאליו פזל. נעץ בו שיניו ומן החלון יצא כשהנתח לפניו – חשה בכך עקרת הבית לא התבלבלה ואת המטאטא מיד אחזה. רדפה גיבורתנו אחר החתול ומקל המטאטא בידה עד שהשיגה את הגנב בקצה הסמטה . הפליאה מכותיה בזה הנבל שאת נתח החג חמד נגס ואכל–
מרוב מכות מקל על הגב ויתר הגנב על הנתח העסיסי אשר מפיו נפל – אך אבוי, לא על הארץ הנתח צנח כי אם בתוך תעלת ביוב – לגיבורה שלנו לא שיחק המזל. בעצב ובפנים מרות החליטה בכל זאת את הבשר מן התעלה לדלות...
מפינת הרחוב מקצה הסמטה הלכה היא היישר אל בית רב העיירה. רבי רבי את מר בכייה סיפרה – הנתח לחג אל הביוב הופל האם עדיין כשר הוא למרות שבביוב טבל. בחן הרבי את המצב העגום והבין כי יהיה עליו לפסוק כרחום וחנון
פסק הרב כי כשר הבשר – אך ריחו מסריח כך נגזר..."


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלמה של אילנה בת שרח
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]