להרפות / רפי זברגר

גיטין סה ע"א
 

הקדמה 

המשנה השניה בדף עוסקת באשת כהן אשר מִנְתָה שליח קבלה או הולכה לקבל את גיטה. שני דינים כהקדמה:
1. שליח קבלה הוא שליח של האשה אשר נחשב ל''יד ארוכה'' של האשה, ולכן ברגע שהשליח מקבל את הגט מידי הבעל, באותו רגע האשה מגורשת [בדומה לחלות הגירושין מיד עם קבלת הגט לידיה של האשה]. זאת, לעומת שליח להולכה, שהוא שליח הבעל – שם, הגירושין חלים רק עם קבלת הגט ע''י האשה.
2. אשת כהן אוכלת תרומה של בעלה, כל עוד היא נשואה לו. מיד עם חלות הגירושין, האשה מפסיקה לאכול תרומה.

1. אם האשה מנתה שליח הולכה [למרות שבדרך כלל הבעל ממנה שליח להולכה, מותר גם לאשה למנות שליח כזה]– אוכלת תרומה עד שיגיע הגט לידה, כמו כל שליח להולכה.
2. האשה מִנְתָה שליח קבלה – אסור לה לאכול תרומה מיד, שמא השליח קיבל את הגט זמן קצר אחר כך, ומייד חל.
3. כאשר האשה ממנה שליח קבלה שיקבל את הגט במקום מסוים ומוגדר. יש מחלוקת: תנא קמא – אוכלת תרומה עד אשר השליח יגיע לאותו מקום [זמן סביר שהשליח יכול להגיע לאותו מקום], רבי אלעזר – אסור לאכול תרומה מיד. 
 

הנושא

הגמרא מסבירה את ההלכה במקרה השלישי. מדובר כאשר האשה אומרת לשליח, תקבל את הגט במקום X, לפעמים תוכל למצוא את הבעל גם במקום אחר. ואז, לפי תנא קמא משמעות האמירה: תקבל את הגט בכל מקום שיהיה, אבל, חלות הגט תהיה רק אחרי שתגיע למקום X. לכן, האשה יכגדולה להמשיך לאכול תרומה, עד אשר יגיע השליח למקום X.
רבי אליעזר סובר כי כאשר האשה מציינת במינוי השליחות מקום של הבעל, אין זה מהווה תנאי בשליחות אלא רק ציון מקום, אבל באמת לא משנה לאשה היכן יקבל השליח את הגט מידי הבעל. הסבר לסברה זו לפי רש''י: מכיוון שמסירת הגט מדין תורה, תלוי אך ורק בבעל ולא באישה [לפי דין תורה: מותר לתת לאשה גט בעל כורחה ובניגוד לרצונה], אין היא מתכוונת להתנות את השליחות במקום מסוים, ולכן ציון המקום אינו אלא בגדר "מראה מקום''. לאור זאת פוסק רבי אליעזר כי אסור לאשה לאכול בתרומה מיד לאחר מינוי השליחים, בגלל הסיכוי שהשליח ימצא את הבעל תוך זמן קצר.
 
 

מהו המסר

מחלוקת של תנא קמא ורבי אליעזר נסבה על העיקרון, האם אנו מתכוונים לעמוד על ''קוצו של יו''ד'' בכל אמירה שלנו. תנא קמא סובר שכן, ורבי אליעזר לעומתו, חושב שלא. לדעת רבי אליעזר, האדם יותר ''זורם'' בחיו, ו''שאיפת החיים'' של האדם, היא להמשיך הלאה את מרוצת חיו, ללא התמקדות על אמירה זו או אחרת שיצאה מפיו. ההלכה נפסקה במקרה זה כדעת רבי אליעזר (הלכות תרומות, פרק ט', הלכה א') ואמנם נראה שכך כדאי לנהוג בכל חיינו. לא להיות ''קשים'' מידי, "להרפות" ולתת לחיים לזרום. גם אם אמרנו משהו, אין זה אומר שחייבים לקיים כל פסיק ופסיק מתוך הנאמר.
יותר מכך, סבלנותו וצניעותו של אדם ניכרים ביכולת לומר ''טעיתי'', ''אתה צודק'', ''מסכים לדבריך'' וכיוצא בזה.
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלמה של אילנה בת שרח
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]