ששון זו מילה, ויקר אלו תפילין
מגילה טז ע"ב
"(אסתר ח, טז) לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן וִיקָר, אמר רב יהודה: אורה - זו תורה, וכן הוא אומר כי נר מצוה ותורה אור. שמחה - זה יום טוב, וכן הוא אומר ושמחת בחגך, ששון - זו מילה, וכן הוא אומר שש אנכי על אמרתך, ויקר - אלו תפלין, וכן הוא אומר וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך ותניא, רבי אליעזר הגדול אומר: אלו תפילין שבראש".
הניחא אורה זו תורה דהדור קיבלוה. הניחא שמחה זה יום טוב ככתוב (אסתר ח, יז) שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן לַיְּהוּדִים מִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב. אלא מילה ותפילין מה עניינם לשמחת פורים? וכי תאמר שמרמז שגזר עליהם המן, הרי גזר להשמידם ולא יקיימו אז דבר!
אלא פירוש וששון ויקר שנעשה להם היקר כששון – מצות התפילין כמצות המילה.
כי תניא במסכת שבת דף קל ע"א: "רבן שמעון בן גמליאל אומר: כל מצוה שקיבלו עליהם בשמחה כגון מילה, דכתיב שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב - עדיין עושין אותה בשמחה"; ושם בהמשך רבי שמעון בן אלעזר אומר: "עדיין היא מוחזקת בידם", שרובם ככולם של ישראל מקפידים לשומרה ולקיימה בששון. מה שאין כן תפילין – "עדיין היא מרופה בידם", ואינם מניחין אותם בכל עת. כי בעודם בגלות אין יקר לישראל, ולא מתקיים: וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך, ולכן גם לא מתקיים: ויראו ממך.
התפילין הן אות לבני ישראל לגאון וגאוה בראש הראש במקום הגלוי ביותר, אך מתגלה בשלימותו רק בעת תפארת ישראל. גם המילה היא אות לבני ישראל לגאון וגאוה, ובצניעותו אין מעכב בעדו עד שנעשה תמיד בשמחה לאות המשותף לכל ישראל.
כאשר (אסתר ח, טו) יצא מרדכי מלפני המלך בכבוד רב ובקידוש ה', (אסתר ח, יז) וְרַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ מִתְיַהֲדִים כִּי נָפַל פַּחַד הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם, נתייקרו כל ישראל ביקר התפילין בששון, כבמצות המילה.
