כוחה של בושה / רפי זברגר

גיטין נז ע"א
 

הקדמה 

גם הדף של היום עוסק ב''אגדות החורבן''. כדי להבין את המימרה שעליה נדבר היום, ניזכר בראשי פרקים בסיפורו של קמצא ובר קמצא, שעליו נאמר כי גרמה לחורבן ירושלים.
אותו אדם, שהיה אוהב אדם אחר שקראו לו קמצא, ושונא אדם אחר הנקרא בר קמצא. לקראת חתונת בנו, ביקש ממשרתו להזמין לחתונה את קמצא אוהבו, והוא הזמין בטעות את בר קמצא. ראה זאת האדם ומייד ניגש לבר קמצא ותבע ממנו לעזוב את המקום. ביקש ממנו בר קמצא: הועיל וכבר הגעתי אולי אשאר ואשלם את ההוצאות עבורי. האדם לא נענה לבקשה. גם כאשר הביע נכונות לשלם את חצי הוצאות כל האירוע, ובהמשך הציע לשלם את מלוא עלות החתונה – סירב האדון לכל ההצעות והוציאו בכוח מן המקום. בר קמצא התמלא חרון וזעם, במיוחד לאור העובדה כי היו שם חכמים, שמעו וראו את כל הדו שיח ולא מיחו ולא אמרו דבר, הלך אל הקיסר והוציא דיבת רעה על עם ישראל, ואמר כי מרדו היהודים בקיסר. סיפור זה גרם בסופו של דבר לחורבנה של ירושלים.  
 

הנושא

תוך כדי סיפורים נוספים על תקופת חורבן בית המקדש השני, מצטטת הגמרא ברייתא בזה הלשון:
אמר רבי אלעזר: בא וראה כמה גדולה כחה של בושה, שהרי סייע הקדוש ברוך הוא את בר קמצא, והחריב את ביתו ושרף את היכלו. אומרת הגמרא, כמה כוח יש לבושה אותה התבייש בר קמצא אצל אותו האדון. הקב''ה כל כך ''מתרשם'' ומוכן אף להחריב את בית המקדש בעקבותיה של אותה בושה. הקב''ה מאוד מאוד לא אוהב אנשים המביישים את חבריהם בכל צורה שהיא.
 

מהו המסר

אם הקב''ה מתייחס בחומרה כל כך גדולה לאדם המבייש את חברו, אנו צריכים ''לקחת זאת לתשומת לבנו'' ולהשתדל מאוד מאוד לא לבייש אף אחד בשום מצב. ראינו כבר מספר פעמים, שהתורה מכבדת כל אדם באשר הוא יציר נברא של הבורא, וחסה על כבודו. בוודאי גם בתוך המשפחה פנימה. אין שום היתר לכעוס על ילדינו ותוך כדי כך להעליבם. ניתן ואף חובה להוכיח אותם על מעשיהם, אך הכול, תוך מתוך כבוד והערכה. 


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלמה של אילנה בת שרח
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]