יש הבדל בין איסורי הנזיר
הרב דב קדרון
נזיר לד ע"א
הרמב"ם (הלכות נזירות פרק ה הלכה א) פוסק:
שלשה מינין אסורין לנזיר, הטומאה, והתגלחת, והיוצא מן הגפן.
בעל ההפלאה (פנים יפות במדבר ו, ב) כותב שיש הבדל בין הדברים האסורים לנזיר, כי לגבי יין כתוב לשון "נדר נזיר", וכן לגבי תגלחת כתוב "כל ימי נדר נזרו", אבל באזהרת הטומאה לא נזכר "נדר", אלא רק "כל ימי הזירו", זאת משום שעניין הנדר הוא המצער את עצמו ופורש מתענוגות בני אדם. לכן לגבי איסור שתיית יין, שגורם צער, שייך לשון נדר, וכן האיסור להסתפר גורם לאדם צער, כמו שאמרו חז"ל (מו"ק יד א) שצריך להסתפר לפני הרגל כדי שלא יכנסו ברגל כשהן מנוולין, אבל לגבי טומאה, שאין צער לאדם בפרישתו מטומאת המת, אלא המצווה היא שיטהר את עצמו בימי נזירותו לקדושת השם יתברך, לא מתאים לזה לשון נדר.
יש להוסיף שכידוע אדם מורכב מנפש, רוח ונשמה, כלומר לכל אדם יש צד גשמי (נפש), צד רוחני (נשמה) וצד שמורכב מגשמי ורוחני (רוח). שלושת הדברים שאסורים לנזיר מקבילים לשלושת הרבדים הללו, שכן איסור שתיית יין הוא עניין גשמי, האיסור להיטמא למת הוא עניין רוחני, והאיסור להסתפר הוא עניין של שילוב בין הגשמי לרוחני. מכיוון שנדרים חלים רק על דברים גשמיים, שייכת לשון "נדר" לגבי האיסורים של יין ותספורת, שיש בהם עניין גשמי, אבל לא לגבי האיסור להיטמא למת שהוא כולו רוחני.
