קידושי טעות כמו הקדש טעות
הרב דב קדרון
נזיר ל ע"א
בית שמאי סבורים שהקדש בטעות חל, אולם בית הלל חולקים וסבורים שהקדש בטעות לא חל, וכך ההלכה, שמי שהתכוון לומר דבר אחד ואמר דבר אחר, כגון שהתכוון לומר "עולה" ואמר "שלמים" – אין שום תוקף לדבריו שנאמרו בטעות.
מהר"ם מרוטנבורג (מובא בתשובות מיימוניות נשים סימן ג) פסק על פי דעת בית הלל לגבי שאלה שהתעוררה בקידושין, ומסביר הגר"א (אה"ע סימן לה ס"ק כב) שקדושין הם מטעם הקדש ולכן גם לקדושין בטעות אין שום תוקף.
המעשה היה בראובן ששלח את שמעון כשלוחו לקדש לו את לאה, וכאשר בא לשם הושיב שמעון השליח את חשובי הקהל, כמו שרגילים לעשות, והראה להם את ההרשאה שמינהו ראובן לקדש לו את לאה, ובררו עדים לקדשה לראובן בפניהם, ובעת הקידושין כשהיה לו לומר "הרי את מקודשת לראובן", אומרים העדים ששמעו שאמר "הרי את מקודשת לי", ואמרו לו העדים: למה לא אמרת לראובן? ונשבע השליח כסבור הייתי שאמרתי לראובן, ולא נתכוונתי כי אם לקדשה לראובן, וגם יש לי אשה אחרת ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת לישא אשה אחרת על אשתי, ואם אמרתי "לי", זה היה מתוך לחץ שהתבלבלתי.
על פי דעת בית הלל פסק מהר"ם מרוטנבורג שהוא נאמן שלא התכוון לקדשה לעצמו, ומבארים רבותינו האחרונים (אה"ע סימן לה סוף ס"ט) שזה דווקא באופן שהיה ניכר מתוך מעשיו שכוונתו הייתה לקדשה עבור ראובן ולא לעצמו, ואז אין שום חשש שהתקדשה לשמעון, ואינה צריכה לקבל ממנו גט מספק.
