מציאת שביל הזהב / רפי זברגר

גיטין מט ע"א
 

הקדמה 

בדף הקודם עסקנו בתקנה הראשונה המוזכרת בתחילת הפרק [ניזקין גובים מהעידית], במאמר זה נעסוק בתקנה השניה במשנה: בעל חוב גובה בבינונית. תקנה זו עוסקת במַלְווה התובע את חובו מן הלווה, ואין ללווה כסף לשלם לו. הוא ''יורד'' לנכסיו וגובה מהם את חובו. קובעת המשנה: אם יש ללווה מספר נכסים, המלווה יכול לגבות מהנכסים ברמה בינונית, אך לא מנכסים הטובים ביותר [עידית]
 

הנושא

הגמרא מצטטת קטע מתלמוד ירושלמי (פרק ה' הלכה א'), שבו מפורט הסבר לדין ''שלנו'': מפני מה אמרו בעל חוב בבינונית? כדי שלא יראה אדם לחברו שדה נאה ודירה נאה, ויאמר: אקפוץ ואלוונו כדי שאגבנו בחובי, לפיכך אמרו בע"ח בבינונית. חכמים חששו שאם יראה קרקע ''נאה'' או בית נאה, יחשוק בקרקע או בבית, ואז יגרום לבעל הבית ללוות ממנו כסף, ואז, כשלא יהיה ללווה כסף להחזיר, יגבו את החוב מאותו קרקע נאה, או בית נאה. לכן, קבעו חכמים, כי בעל החוב, גובה רק מקרקע בינונית, כדי למנוע מצב כזה שהאדם יחשוק בנכס ''יפה'' של חברו ויגרום לו להעביר את הנכס אליו. [הגמרא לא מסבירה מה הבעיה שיקרה כזה מצב, כנראה חכמים רצו למנוע לאדם לעבור על ''בל תחמוד'']
ממשיכה הגמרא ושואלת: אלא מעתה, יהא בזיבורית! אם אנו חוששים לחימוד הנכס ורוצים למנוע זאת, אומרת הגמרא, בואו נקצין את התקנה, שבעל חוב יגבה מהקרקע הפחות טובה [זיבורית, בלשון הגמרא], ואז נהיה יותר ''בטוחים''
שאמנם לא יקרה המצב שאנו חוששים ממנו, ועל שאלה זו עונה הגמרא: אם כן, אתה נועל דלת בפני לווין. כלומר, יש עוד שיקול שיש לקחת בחשבון: שוק חופשי בנושא הלוואות. כלומר, אם המלווים ידעו, כי בסופו של דבר, אם לא יהיה ללווה כסף להשיב, תמיד נגבה מקרקעות גרועים, המלווים לא ירצו להלוות, ונמצאו חוסמים אופציות כלכליות חשובות כמו מתן הלוואות.
אם כן – אנו נעים במטולטלת בין שני ערכים חשובים: מצד אחד - מניעת אפשרויות חימוד של אנשים, ומנגד – יצירת שוק חופשי, על ידי עידוד בעלי ממון להלוות לאנשים מיעוטי יכולת, או לבעלי עסקים על מנת לקדם את עסקיהם.
המשימה: מציאת המכנה המשותף הגבוה לכל הערכים.
 

מהו המסר

דיון מעין זה יש עשרות פעמים בתלמוד, אשר איננו ''פוחד'' לשאול את כל השאלות הרלוונטיות, ולמצוא את התשובות והדרכים האופטימליות. כל העומד בפני ''סוגיה'' בכל תחום שהוא, מוטלת עליו החובה לשאול ו''לחפור'' בכל הכיוונים, כדי למצוא את שביל הזהב בה כדאי ורצוי לפנות. כמו שראינו מדובר בשאלות כלכליות, אך גם בשאלות ''רוחניות'', חברתיות, או חינוכיות יש לנקוט באותה תבנית, על אף שהנושאים הללו יותר מורכבים ודורשים ייתר הבנה בנפש האדם. 


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלמה של אילנה בת שרח
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]