מי תיקן את חיוב חינוך?
הרב דב קדרון
נזיר כט ע"א
בגמרא נאמר שחיוב החינוך שהאב חייב לחנך את בנו הוא מדרבנן.
מכאן מקשה הנצי"ב (העמק דבר דברים יא, ב) על קושיית הגמרא במסכת חגיגה (ו,א) על בית שמאי הסבורים שכל ילד קטן שיכול לרכוב על כתיפו של אביו – חייב אביו לחנכו ולהעלותו לרגל, מדוע לא עשה זאת אלקנה, אביו של שמואל?
ולכאורה קושיה זו תמוהה, שהרי מכיוון שכל החיוב של חינוך הקטנים הוא מדרבנן, מסתבר שבדורו של אלקנה עדיין לא תקנו חכמים את החיוב הזה, אם כן באותה תקופה לא היה חייב אלקנה לקחת את שמואל בנו לכל הדעות.
אלא, מציע הנצי"ב, שכבר בדורו של משה רבנו ע"ה הוא תיקן לדורו שיחנכו את בניהם, כמו שאמר (דברים יא, ב): "וִידַעְתֶּם הַיּוֹם כִּי לֹא אֶת בְּנֵיכֶם וגו'", ומכיוון שתקנתו הייתה לדורו, כי אז היה צורך בכך, היא התבטלה מעצמה לאחר מכן, אולם לאורך כל הדורות שאחרי משה רבנו היו גדולי הדור נשמרים לחנך את בניהם מצד אהבת ה', אף על גב שלא היה בזה עדיין חיוב גמור.
לכן הקשתה הגמרא על אלקנה, שהיה מגדולי דורו, מדוע, לפי דעת בית שמאי, לא הקפיד לקחת את בנו ולהעלותו לרגל למשכן שילה.
לאחר מכן, בתקופה יותר מאוחרת, תיקנו חכמים לכלל ישראל, שכל אדם יהיה חייב לחנך את בנו, כיוון שראו שיש בזה צורך לדורות הבאים.
