מי שלא עושה אינו טועה / רפי זברגר

גיטין מג ע"א
 

הקדמה 

עדיין בעסקי עבדים כנעניים. אנו לומדים על המשנה המדברת על אדם אשר חציו עבד וחציו בן חורין [היו לו שני בעלים, אחד שחרר אותו והשני לא שחררו]. 
 

הנושא

רבא ורבה בנו של רב הונא דרשו את המאמר הבא: כשם שהמְקַדֵש חצי אשה אינה מקודשת, כך חציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה - אין קידושיה קדושין. כלומר, משווים בין אדם ''משונה'' המחליט לקדש רק חציה של האשה, או אז - אין קידושיו קידושין, לקידושי שפחה שחציה בת חורין (אחד הבעלים שחרר אותה), אשר גם במקרה כזה אין קידושיה קידושין.
רב חסדא חולק על עצם ההשוואה, ומחלק בין שני המקרים: בחצי אשה המתקדשת, הבעל ''השאיר'' את החצי השני על כנו, ואילו בשפחה חציה בת חורין, הוא קנה את כל החלק של הבת חורין, ולכן לדעתו הקידושין צריכים לתפוס.
לאור הערה זו של רב חסדא, ציטט רבה, בנו של רב הונא פסוק מספר ישעיהו (ג', ו'): והמכשלה הזאת תחת ידיך, ומוסיף עוד מאמר "חכם": אין אדם עומד על דברי תורה, אלא אם כן נכשל בהם. פה היה ''כישלון''. מסקנת רב חסדא נובעת מהנחת יסוד שאיננה נכונה, לכן גם המסקנה לא נכונה. אך אומר רבה מתוך הכישלון הזה, אדם צומח ומגיע רחוק!
 

מהו המסר

אין לפחד מכישלון. יש "אמרה עממית": ''מי שלא עושה לא טועה''. מתוך הכישלון ומתוך הטעות, אדם לומד להיזהר, לחשוב פעם הבאה שבעתיים, ובכך מגיע לתוצאות טובות. משמעות מסר זה מאוד חשובה לחיים בכלל, ולהורות בפרט.
יש הורים אשר ''לא מרשים'' לילדיהם להיכשל. לא במבחן, לא בפעולות אחרות ולוקחים קשה כל פעם מחדש את כישלון ילדיהם. זוהי טעות גדולה: דווקא יש לחזק את מי שלא כל כך הצליח, לעודדו ולהקנות לו ביטחון להמשך, תוך כדי מתן לגיטימציה לכישלון, שהוא ''חלק מן החיים''. 


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלמה של אילנה בת שרח
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]