המכריע / רפי זברגר

גיטין מב ע"א
 

הקדמה 

בנושא של עבדים כנעניים בו אנו עדיין עוסקים, שואלת הגמרא שאלה: מעוכב גט שחרור, יש לו קנס או אין לו קנס?
כדי להבין את השאלה נקדים שתי הקדמות:
1. הזכרנו בגמרא לפני כן, מספר מקרים בהם העבד משתחרר, אך למרות זאת הוא צריך עדיין שטר שחרור מן האדון כדי להתחתן עם ישראלית. למשל: אם האדון הפקיר את עבדו, הרי שבכך משתחרר, אך עדיין נקרא מעוכב גט שחרור.
2. שור הנוגח בעבד כנעני, בעל השור חייב לאדון של העבד קנס על סך שלושים שקל.
שואלת הגמרא: ב''מקרי ביניים'' אלו, כאשר בעצם העבד משוחרר מבחינה מָמוֹנית, אך עדיין ''מקושר'' לאדון בגלל שלא קבל ממנו שטר שחרור כדי להינשא, האם גם בשלב ביניים זה, האדון עדיין מקבל את הקנס, כאשר שור נוגח את עבדו?
 

הנושא

באחד הניסיונות של הגמרא לענות על השאלה, מצטטים משנה מתלמוד ירושלמי: הפיל את שינו וסימא את עינו - יוצא בשינו ונותן דמי עינו (פרק ד', הלכה ה'). הלכה זו עוסקת באדון שביצע שתי "פעולות משמעותיות" על העבד של עצמו: גם הפיל את אחת משיניו וגם פגע באחת מעיניו והפך אותו לעיוור באותה עין. כל אחת משתי הפעולות יכולה לשחרר את העבד. ואמנם נפסק שם, כי הפעולה הראשונה של הפלת השן, מוציאה את העבד לחירות, והפעולה השניה מחייבת את האדון לשלם לעבד על הנזק שגרם לו. – הגמרא רוצה לפשוט את השאלה שלנו ממשנה זו. שהרי, לאחר הפלת השן, אנו בדיוק עומדים במצב הביניים המתואר בשאלתנו. ולמרות זאת פוסק הירושלמי, כי האדון חייב לשלם את דמי הנזק השני של העין. אם באמת האדון היה זכאי לקבל קנס, כאשר שור נגח את עבדו, בוודאי לא היה חייב לשלם את הנזק. מכאן מסיקה הגמרא, כי האדון אינו מקבל את הקנס ב"מצב ביניים" זה.
דוחה הגמרא את הראיה, בזה הלשון: דלמא [אולי] כמאן דאמר [כמו מי שסובר] אינו צריך. כלומר, אולי המשנה סוברת כמו הדעה, שאחרי שחרור עבד ע''י הפלת שן, העבד יוצא לגמרי מאדונו, ולא מחויב בשטר שחרור כלל וכלל. הגמרא מוכיחה שיש דעה כזאת, מתוך ברייתא [משנה חיצונית] במסכת כריתות (כד:), בה מוצגות מספר דעות של חכמים לגבי עבד המשתחרר אם אדונו פגע באחד מ"עשרים וארבעה ראשי איבריו" [ראשי אצבעות של ידים ורגליים, ראש האוזניים ועוד]:

מהו המסר

מי הם אותם ה''מכריעים'' בין שתי הדעות בגמרא. רש''י כותב, כי לא מצאנו פירוש המתאר אנשים אלו.
ניתן להניח כי הם היו ''חכמי התקופה", בעלי ידע רחב מאוד, אך גם בעלי יכולת לשמוע, ללמוד ולהבין כל דבר לאשורו, להגדיר ולנתח את ההבדל בין הדעות השונות, ואת רעיון העומד מאחורי כל אחד מהם, ובקור רוח ובנחישות, יודעים לקבל החלטות. כמה נחוץ שיהיה בתוך כל אחד מאיתנו ''מכריע'' שכזה, היודע לשמוע באמת את הדעות, להוציא את העיקר ולזנוח את הטפל, לבחון מה הרעיון העומד מאחורי כל דעה, ולאור זאת להכריע.
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלמה של אילנה בת שרח
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]