מסר של ילד / רפי זברגר

גיטין לט ע"א
 

הקדמה 

בדף הקודם התחלנו לדון במקרה שאדם ''מקדיש'' את עבדו. תחילה נבין את משמעות הפעולה. ''הקדשה'', מטרתה לתרום את הדבר הנקדש לבית המקדש, באחת משני האופנים הבאים:
הקדש הגוף – גוף הדבר הנקדש נתרם לבית המקדש. במקרה זה, הגוף הנקדש אסור בכל שימוש אחר מלבד בבית המקדש.
הקדש דמים – שווי הדבר הנקדש נתרם לבית המקדש, אך ''החפץ'' עצמו נשאר בתפקודו הקודם.
למדנו בדף הקודם את שיטת רב, הקובעת כי כשאדם מקדיש את עבדו, הרי הוא יוצא לחירות. מכיוון שכל האפשרויות האחרות להסביר את דבריו נדחות. אין הכוונה להקדש הגוף, כיוון שגופו של העבד לא יכול להיות קדוש לבית המקדש. כמו כן, אנו לא אומרים כי הכוונה להקדש דמים, כיוון שאז היה צריך לומר במפורש כי העבד נמכר לדמיו. אלא נשארת לנו אפשרות אחת להסביר: העבד הופך להיות בן ישראל, ונקרא קדוש על שם הפסוק: כִּ֣י עַ֤ם קָדוֹשׁ֙ אַתָּ֔ה לַה֖' אֱלֹקיךָ
(דברים ז', ו'). כלומר, עם ישראל נקרא קדוש, ולכן כוונת האדון, לשחרר את עבדו ולהפוך אותו ליהודי 
 

הנושא

בסוף הדף הקודם, ציטטנו משנה מתוך תלמוד ירושלמי, הנוגדת את דעתו של רב. המקדיש עבדו - עושה ואוכל, שלא הקדיש אלא דמיו. כלומר, לפי משנה זו, כוונת האדון המקדיש את עבדו – להקדש דמים. כלומר דמיו של העבד נתרמים לבית המקדש, אך העבד ממשיך להיות עבד [למרות שלא אמר במפורש כי ברצונו להקדיש את העבד לדמיו].
שואלת הגמרא בתחילת הדף שלנו, לפי איזו שיטה מסבירים את המשנה בירושלמי? ועונה הגמרא: לפי שיטת רבי מאיר שאמר: אין אדם מוציא דבריו לבטלה. כלומר, מכיוון שהאדון הקדיש את העבד, והרי אנו יודעים שאין אפשרות להקדישו בקדושת הגוף, אנו מייחסים לדבריו את קדושת הדמים, והעבד ממשיך לתפקד כעבד, אך יש לשלם את שוויו לבית המקדש.
                  

מהו המסר

ממשפט זה של רבי מאיר: אין אדם מוציא דבריו לבטלה נלמד כי יש להתייחס לכל אמירה ולכל מסר של כל אדם, ובוודאי לאלו של ילדינו. יש הנוטים להתעלם ולא להתייחס לאמירות של ילדיהם. מחשבות של ההורים, יכולות לבוא לידי ביטוי במשפטים: ''מה הם כבר מקשקשים?" או: ''הילד אמר, אז אמר'' ללא כוונה רצינית להתייחס לנאמר.
אנו למדים, שאין אדם, וגם לא ילד, מוציא דבריו לבטלה. כל משפט, כל אמירה מבטאת מסרים חשובים שברצונם להעביר אלינו – אנו פשוט צריכים לפקוח עינים, להאזין ברוב קשב, לשמוע ולקלוט. לפעמים המסר הוא ישיר, ובדברי הילד ניתן להבין את משמעותם, אך לפעמים הילדים מעבירים אלינו מסרים עקיפים.
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלמה של אילנה בת שרח
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]