סימן כוז"א
מכות יח ע"ב
"אמר רב גידל אמר רב: (סימן כוז"א) כהן שאכל מחטאת ואשם לפני זריקה - לוקה; מאי טעמא? דאמר קרא: (שמות כט) ואכלו אותם אשר כופר בהם, לאחר כפרה אין, לפני כפרה לא, לאו הבא מכלל עשה לאו הוא.
מתיב רבא: (דברים יד) וכל בהמה מפרסת פרסה ושוסעת שסע שתי פרסות מעלת גרה בבהמה אותה תאכלו, אותה תאכלו - ואין בהמה אחרת תאכלו; ואי כדקאמרת (דברים יד) את זה לא תאכלו למה לי?
אלא אי איתמר הכי איתמר: אמר רב גידל אמר רב: זר שאכל מחטאת ואשם לפני זריקה - פטור; מאי טעמא? דאמר קרא: ואכלו אותם אשר כופר בהם, כל היכא דקרינן ביה ואכלו אותם אשר כופר בהם - קרינן ביה וזר לא יאכל קדש, וכל היכא דלא קרינן ביה ואכלו אותם אשר כופר בהם - לא קרינן ביה וזר לא יאכל".
כתב הריטב"א: "מתיב רבא. פירוש ומותיב מינה לרב ולא אמרינן דרב תנא הוא ופליג כדאמרינן בכמה דוכתי, משום דהא מתניתא בתורת כהנים דהיא ספרי דבי רב...
ולאו הבא מכלל עשה עשה. מלשון הברייתא עצמו הוא והיינו דמותיב רבא מינה, וכן היא בספרי וכדכתיבנא".
הריטב"א הקשה על הלשון 'מתיב רבא', שמשמעו קושיה מברייתא. הרי את המסקנה שלאו הבא מכלל עשה נחשב לעשה ולא ללא תעשה הסיק רבא מסברתו, לגירסתינו.
ועוד, וכי דוחים את דברי רב מברייתא? הרי קי"ל בהרבה מקומות שרב תנא הוא, ופליג.
את הקושיה הראשונה תירץ בכך שהמסקנה "לאו הבא מכלל עשה - עשה" היא אכן מלשון הברייתא, וכך הגירסה בסוגיה המקבילה במסכת זבחים דף לד ע"א: "מותיב רבי ירמיה: (ויקרא יא) אותה תאכלו - ולא בהמה טמאה, ולאו הבא מכלל עשה עשה!".
ואת הקושיה השניה תירץ בכך שהברייתא שהביא רבא היא בספרא שמיני פרשה ב ד"ה פרק ג: "יכול אפילו יצאת מקצתה ת"ל אותה תאכלו אותה באכילה ואין בהמה טמאה באכילה". ובספרי דברים פרשת ראה פיסקא קא: "אותה תאכלו, אותה באכילה ואין בהמה טמאה באכילה". והספרי נקרא במסכת בבא בתרא דף קכד ע"ב: "ספרי דבי רב". הרי שרב עצמו סובר כן.
סוגיה זו מצויינת בסימן כוז"א. מהן ראשי תיבות תיבה זו?
הכ' והז' הן כמובן ראשי התיבות של 'כהן' ושל 'זר'. ללישנא קמא עסק רב גידל אמר רב בכהן. ודחה רבא לישנא זו והעמיד את דברי רב גידל אמר רב בזר. האות ו' היא האות הראשונה של הפסוק והברייתא שהביא רבא.
ומה האות א'?
- או שזו האות הראשונה של בעל המימרא בסוגיה הבאה: "אמר רבי אלעזר אמר רבי הושעיא...".
- או שזו האות הראשונה של המילה 'אותם' שבפסוק שהביא רבא, כי עתה הדרשה נשענת על הדגשת ודיוק מילה זו - שדוקא אותם הקרבנות שחייבים הכהנים לאכלם, בהם מתחייב הזר האוכלם.
- או גם האות הראשונה של אשר כופר בהם, שזה החלק הנלמד בפסוק.
- או גם של המילה הראשונה 'ואכלו' בלא ו' החיבור. ולא דקדקו להביא את האות הראשונה ממש, כי לצורך הסימן לזכרון רצו להביא מילה שכיחה אשר קל לזוכרה. וכוזא היא כלי חרס קטן, כדברי רש"י מסכת שבת דף עז ע"ב.
