איך מייצרים קהילה? / הרב אורי גמסון

חסידות על הדף

נזיר סא ע"ב

יצא עובד כוכבים שאין לו טומאה. מנלן דלית להו טומאה? דאמר קרא: ואיש אשר יטמא ולא יתחטא ונכרתה הנפש ההיא מתוך הקהל, במי שיש לו קהל, יצא זה שאין לו קהל.

כולם מדברים על כך שצריך אחדות בעם שלנו. אבל איך אפשר לייצר אחדות עם אנשים כל כך שונים ממני? מה יגרום לי להתאחד ולהרגיש 'אח' עם אדם שחושב אחרת, מתנהג אחרת ואולי אפילו מזיק לי בפועל?

תשובה נפלאה לשאלה זו מסיק הרבי מליובאוויטש (לקוטי שיחות, חלק ט, ראה (ב) סעיף י') מתוך דברי הגמרא שלנו.

שכן מתוך דברי הגמרא עולה שלגויים אין טומאה, משום שאין אצלם גדר של 'קהל'. 'קהל' הוא מושג שייך רק לעם ישראל. אבל מדוע זה? האם אין קהלים של גויים? האם גויים אינם יכולים לייצר אחדות קהילתית בינם לבין עצמם?

מסביר הרבי שאכן כך. משום שאחדות אמיתית, שמייצרת גדר חדש של 'קהל', שייכת רק כאשר ישנו גורם מסויים שהוא אחיד אצל כל מי שמבקש להתאחד יחד, ומכיוון שעל החיות האלוקית שמחיה את הגויים נאמר בפסוק (דברים ד, יט) "אשר חלק ה' אלוקיך אותם לכל העמים", זאת אומרת שמלכתחילה הושם דגש מלמעלה על כך שכל אחד מהם יעמוד בפני עצמו, ויהיה מחולק מחבירו, ממילא אין הם יכולים לייצר אחדות אמיתית, כזו שתהיה איתנה ותעמוד נגד כל גורם.

לעומת זאת, בעם ישראל ישנו גורם אחד שמשותף לכ-ו-ל-ם, ללא יוצא מן הכלל, והוא גם שווה לחלוטין אצל כל אחד מבני ישראל, וזהו ה"חלק אלו-ה ממעל", שיש אצל כל אחד מבני ישראל, שעליו כותב בעל התניא (לקוטי אמרים, פרק לב) ש"שורש נפשם בהויה אחד", והיינו שהנשמות נלקחו מהאחדות האלוקית, שאין בה חילוקים ושינויים.

הדברים הללו אינם אמורים רק בכדי לתת לנו 'טפיחה על הכתף' ולגרום לגאוות יחידה, אלא בעיקר כדי לכוון אותנו כיצד ניתן לייצר בתוכנו 'קהילתיות' אמיתית ואיתנה.

זו איננה יכולה לבוא כאשר מתייחסים לחלקים החיצוניים שיש בנו, כולל גם חלקי המחשבה. קהילתיות כזו יכולה לבוא רק כאשר שמים את הדגש, וחיים את חיינו כאשר מה שנמצא במרכז הוא הנשמה. כך מסתכלים על עצמנו, וכך מסתכלים על מי שמסביבנו.

כי אם נחיה כך, מובטח לנו שנמצא שרב המשותף על המפריד.