מידת הפיוס / רפי זברגר
גיטין ל ע"א
הקדמה
המשנה האחרונה בדף הקודם, עסקה בשליח שהביא גט מחוץ לארץ וחלה בדרך. פסקה שם המשנה, כי השליח יכול למנות שליח אחר בפני בית דין, ואומר בפני הדיינים והשליח החדש: "בפני נכתב ובפני נחתם". שליח השני כבר לא חייב לומר "בפני נכתב ובפני נחתם'', אלא רק מספר כי הוא שליח של בית דין, ומתקבל.
הגמרא מרחיבה כהרגלה, ומספרת על מקרים נוספים בהם יש בעיית עיכוב אצל השליח מסיבות שונות.
הנושא
בתחילת הדף מתארת הגמרא שני מקרים של תנאי בגט, אשר יש לנו ספק אם התקיים או לא:
1. אדם התנה בעת מתן הגט, "אם לא אגיע תוך שלושים יום – הגט יחול". כעבור שלושים יום אמנם הגיע, אך נהר רחב חסם את בואו, ומנע ממנו מלהגיע עד מקום האשה. צעק הבעל מספר פעמים, מצד שני של הנהר: "ראו שהגעתי, ראו שהגעתי''. פסק שמואל [שם של חכם בבלי] כי אין זה נקרא שהבעל הגיע. שובו לאזור, אינה מוגדרת כהגעה, כיוון שבפועל לא הגיע עד האשה!
2. בעל הִתְנָה עם אשתו בעת מסירת הגט לידה: "אם לא אפייס אותך עד שלושים יום – הגט יחול''. הוא ניסה לפייסה במשך אותו חודש, אך האשה לא הסכימה להתפייס. רב יוסף פסק הלכה במקרה זה, אך יש מחלוקת בין החכמים, מה היה הפסק שלו. יש הטוענים כי אמר, מכיוון שהבעל לא השקיע בפיוס סכום כסף גדול, אף שאין לו את הסכום הנ''ל, אין זה נקרא פיוס והגט יחול. ויש הטוענים כי רב יוסף אמר בדיוק הפוך: האם צריך לתת לה סכום כסף גדול כדי להתפייס? כלומר, הוא לא חייב ''להשתגע'' בפיוס, וגם אם לא נתן לה סכומי כסף גדולים, אך ניסה בכל כוחו לפייסה ולא התפייסה, מחשיבים זאת כ''פיוס תקין'' ולכן הגט לא יחול.
הגמרא מסבירה את המחלוקת בין ההסברים של רב הונא, האם אנו פוסקים שיש אפשרות לטעון ''טענת אונס'' בגיטין, או שמא אין מקבלים טענה זו. הדעה הראשונה סוברת כי הבעל לא יכול לטעון כי הוא אנוס, ולכן, למרות שאין לו סכומי כסף גדולים, הוא היה חייב לפייסה בכל דרך אפשרית, ומשלא עשה זאת – אין זה ''פיוס תקין'' ולכן הגט חל.
מהו המסר
''תורת הפיוס'' איננה פשוטה כלל ועיקר. אדם אשר נפגע ממישהו, גם אם הפוגע מבקש לפייסו, אין המלאכה קלה. יש אנשים המוכנים להתפייס בקלות - אצלם המלאכה קלה יותר, אך יש אנשים הממאנים להתפייס. המחלוקת הקוטבית בדעתו של רב יוסף, מלמדת כי לא ברור כלל ועיקר עד כמה יש להשקיע בנושא פיוס. ניתן לחשוב שצריך ''פיוס בכל מקרה'', אין אפשרות לברוח מן הפיוס בטענות שונות, ואף טענה חזקה של מצב קשה הדומה לאונס, לא תעזור. ומנגד, אפשר לחשוב כי יש גבול גם בנושא זה, ואין להשקיע "עד בלי די " בנושא פיוס. האמת כנראה באיזה שהוא מקום באמצע. להשתדל לנסות ולרצות את הנפגע, פעם פעמיים ושלוש, ומשלא נענים – ניתן לחדול.
לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי - נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלמה של אילנה בת שרח
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]
