מעלת הזריזות / רפי זברגר

גיטין כז ע"א
 

הקדמה 

המשנה בראשית הדף עוסקת בשליח להולכה של הבעל, שהביא גט ואבד הגט תוך כדי שליחותו. 
 

הנושא

אומרת המשנה: מצאו לאלתר - כשר, ואם לאו - פסול; מצאו בחפיסה או בדלוסקמא, אם מכירו - כשר.
אם הגט נמצא מיד לאחר היעלמו – הגט כשר. אם נמצא לאחר זמן – הגט פסול, מכיוון שחוששים שמא גט זה אינו אותו הגט, אלא מישהו אחר כתב גט עם אותם שמות של הבעל והאשה.
אם מצאו את הגט עם סימן זיהוי, כמו חפיסה או קופסא [דלוסקמא ] – הגט כשר.
וכן, אם השליח מכיר את הגט, ויודע לזהותו למרות שלא נמצא עם סימן – גם כן כשר.
מדוע פוסקת המשנה שאם מצאו לאלתר הגט כשר, הרי ייתכן באופן תיאורטי, גם במקרה זה, שמשהו איבד גט בדיוק באותו מקום? יש לומר, מכיוון שהסיכוי לכך הוא אפסי, לכן אנו לא חוששים למקרה כזה. 
  

מהו המסר

למדנו שאם מצא את הגט זמן קצר לאחר שנפל ממנו – הגט כשר. זריזותו של השליח למצוא את הגט, בעצם גרמה להכשרתו.
בדומה למסר שלמדנו בדף כ''ה, ניתן ללמוד גם מכאן, על מידת הזריזות. ב"מדרגותיו של רבי פנחס" המובאות במסכת סוטה (פרק ט' משנה ט''ו) למדנו כי המדרגה הראשונה היא הזריזות. היא מביאה את האדם למדרגות גבוהות עד שמגיעה למדרגת החסידות ורוח הקודש.
יש ללמוד לבצע כל דבר בזריזות, לא להשתהות ולא להתבטל. הזמן הוא יקר וכדאי לנצלו עד תום.
  

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלמה של אילנה בת שרח
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]