מה חושבת הפרה / רפי זברגר

נזיר י ע"א
 

הקדמה 

המשנה בדף הקודם דנה על אדם אשר נזר מן הגרוגרות ומן הדבלה, דברים שלא נאסרים בנזיר. ראינו מחלוקת בית שמאי ובית הלל, והסבר נוסף של רבי יהודה לדעתם של בית שמאי. מבנה המשנה בדף שלנו דומה, כך שיש מחלוקת בין בית שמאי לבית הלל, והסבר נוסף לדעתם של בית שמאי, והנושא הוא ... נזירות של פרה ושל דלת!
אמר: אמרה פרה זו הריני נזירה אם עומדת אני, אומר הדלת הזה הריני נזירה אם נפתח אני,
מצב מוזר ובלתי מובן כיצד פרה יכולה לדבר ולנדור נדרים, וכן הדלת שהוא דומם ואינו מסוגל לדבר. הגמרא תשאל מיד בתחילתה שאלה זו.
בית שמאי אומרים: נזיר, ובית הלל אומרים: אינו נזיר.
כמו פסיקת בית שמאי במשנה הקודמת כי נזירות חלה גם על דבר שאינו שייך לדין נזירות (גרוגרות ודבילה), כך גם במשנה שלנו. וכן בית הלל: שם פסקו כי הנזירות לא חלה, כך גם אצלנו ב''נזירות הפרה והדלת''.
אמר רבי יהודה: אף כשאמרו בית שמאי, לא אומרים אלא באומר הרי פרה זו עלי קרבן אם עומדת היא.
רבי יהודה ממתן את דין בית שמאי ואומר (כמו במשנה הקודמת) כי גם בית שמאי מסכימים כי אין נזירות במקרה זה. אלא מדובר כאן בנדר רגיל מן הבשר, ומשמעות המילה נזיר מלשון ''להתנזר''. 
 

הנושא

פרה מי קא מישתעיא?
שואלת הגמרא כפי שהזכרנו במשנה, מה משמעות הדבר? כיצד פרה יכולה לדבר? וכן אותה שאלה ביחס לדלת.
אמר רמי בר חמא: הכא במאי עסקינן - כגון שהיתה פרה רבוצה לפניו, ואמר: כסבורה פרה זו אינה עומדת, הריני נזיר מבשרה אם עמדה מאליה ועמדה מאליה,
אומר רמי בר חמא, כי הפרה מדברת מגרונו של האדם העומד לידה, וכן הדלת. הפרה רבוצה ואינה יכולה לעמוד, והיא "מיואשת מעצמה'' וחושבת שלא תוכל לעמוד יותר, ואז היא כביכול ''נודרת'' ואומרת שהיא תהיה אסורה לאכילה אם תצליח לעמוד מאליה, ואמנם כך קרה – הפרה הצליחה איך שהוא לעמוד מאליה. האדם המספר על ''מחשבות הפרה'' בעצם אומר לעצמו ולסובבים אותו, כי הסיפור מיוחס אליו. הוא יהיה ''נזור'' מן הפרה, אם תצליח לעמוד.
והלכו בית שמאי לשיטתן ובית הלל לשיטתן,
כמו שהקדמנו ואמרנו כי משנה זו היא ''העתק'' של שיטות בית שמאי, בית הלל והסבר רבי יהודה בדעת בית שמאי.
בית שמאי דאמרי: מן הגרוגרות ומן הדבילה - הוי נזיר, הכא נמי כי אמר מבשרה - הוי נזיר, ובית הלל אומרים: לא הוי נזיר.
בית שמאי אשר סברו במשנה הקודמת שאדם נזר מן הגרוגרות והדבילה נזירותו תקיפה וקיימת, כך גם אצלנו, הנזירות של האדם מן הבשר (הפרה) נחשבת גם לנזירות והיא חלה. בית הלל אשר פסקו במשנה הקודמת כי הוא אינו נזיר, כיוון שאין נזירות מגרוגרות ודבילה, יאמרו גם כאן שאין נזירות מבשר ולכן האדם אינו נזיר.
מקשה הגמרא בהמשך לתשובת רמי בר חמא, מדוע יש צורך לחזור על אותו דין שלוש פעמים: גרוגרות ודבילה, פרה וארון. והגמרא מיישבת מהי הצריכותא לכל שלושת המקרים.
מקור הסברנו לעיל הוא פירוש התוספות אשר מנסה להבין כיצד תירוצו של רמי בר חמא מסתדר עם לשון המשנה:
לשנויא דרמי בר חמא יש לפרש לישנא דמתניתין הכי אמר: פירוש אמר אדם הרואה הפרה הרבוצה (הא מדקתני הריני עומדת מכלל דרבוצה היא) אמר: אמרה פרה זו, כלומר סבורה פרה זו בלבה מה שהיא רבוצה, ומסתמא מחשבה זו בלבה מחמת שרבוצה כל כך שאינה יכולה לעמוד מאליה
אדם הרואה את הפרה רבוצה אומר לעצמו: כנראה ''חשבה'' הפרה בעת שהיא רבוצה, אם אצליח לעמוד הריני נזירה.
ומוסיף מיד התוספות דברי הסבר לאותן ''מחשבות הפרה'':
ולא שהפרה עצמה מחשבת כן שהרי אין לה דעת לסבור ולחשב אלא כלומר בני אדם העוברים ורואים אותה רבוצה כל כך בכח סבורים בלבם לומר כן.
בוודאי אין להסביר כי יש לפרה כוח מחשבה והחלטה. אלא האנשים הרואים אותה, חושבים כי הפרה כביכול חושבת מחשבות אלו. ולאור זאת ממשיך התוספות:
ולפי שהרואה הפרה חושב כן בלבו על הפרה לפיכך תולה המחשבה בפרה עצמה
מחשבות האדם על מחשבות הפרה, אינם אלא מחשבות האדם בעצמו, והוא רק ''תולה'' מחשבות אלו על הפרה.
כמו (יונה א', ד'): וַה' הֵטִיל רוּחַ גְּדוֹלָה אֶל הַיָּם וַיְהִי סַעַר גָּדוֹל בַּיָּם וְהָאֳנִיָּה חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר: ולא שהאניה חשבה כן אלא האדם הרואה האניה חושב עליה להשבר ותולה הפסוק המחשבה באניה.
מוכיח התוספות מבט זה מהפסוק ביונה. שם נאמר כי האניה חשבה להישבר. כביכול יש כוח מחשבה לאניה. אך אומר התוספות, גם שם מדובר על אדם המסתכל על אניה זו, חושב שהיא כבר נשברת, ותולה מחשבתו במחשבת האניה.
הכי נמי תולה המחשבה בפרה הריני נזיר אם עומדת - הריני מוסב על האדם המקבל עליו הנזירות
ומסביר התוספות את משנתנו ואומר כי כוונתה לומר שהאדם הרואה את הפרה בעצם נודר נזירות, ותולה מחשבתו כביכול, במחשבתה של הפרה.
להכי קאמר הריני נזירה מפיק הא - הריני נזיר מבשרה אם עומדת
מוכיח התוספות את ההסבר אף מלשון המשנה שלנו. המילה נזירה כתובה עם מפיק באות הא, משמע ''נזיר ממנה'', או במילים אחרות ''נזיר מבשרה'', וזהו כוונת האדם הרואה אותה, חושב ותולה מחשבתו במחשבתה. 
  

מהו המסר

למדנו היום משנה ''משעשעת'', המדברת על פרה חושבת ומדברת. הגמרא בסיוע התוספות, בעצם מייחסים את דיבור הפרה לדיבור ומחשבתו של אדם, התולה כל זה כביכול בדיבור ובמחשבת הפרה.
מה יש לנו כאן מעבר לשעשוע? מה המשנה בעצם ביקשה ללמדנו בלשון משונה ומוזרה זו?
אולי ביקשה המשנה לחדד את הדרישה לחשוב על אחרים. לחשוב ולנסות להבין באמת מה אחרים אומרים.
אם שמענו טענה, לנסות ולהבין את הנאמר, את משמעותה והשלכותיה. לפעמים גם כשאדם לא מדבר, שומה עלינו לנסות ולהיכנס לראשו ולליבו, ובכך להבין אותו. המשנה הקצינה זאת ואמרה, כי אם נחשוב היטב על מחשבותיה של פרה, ואפילו של דלת, הרי שכך "נתרגל'' אופן חשיבה זו, ונחדירה לליבנו שלנו, כדי ליישמה בכל עת ובכל מצב. 


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלמה של אילנה בת שרח
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]