מתוך: עלון אורחות חיים במשפטי התורה
ברכות שבח על הולדת בן או בת
הרב צבי שפיץ
נזיר יב ע"ב
כתוב במשנה (נזיר יב:) מי שאמר הריני נזיר לכשיהיה לי בן, ונולד לו בן – הרי זה נזיר, ע"כ. ופי' שם בתוס' (ד"ה הריני נזיר וכו') וז"ל: פירוש הודאה ושבח לקב"ה שחנני וזיכני ונולד לי בן, הרי זה נזיר, ע"כ. כלומר, מתוך השמחה והרצון להודות לקב"ה על כך שזיכהו בבן, קיבל האב על עצמו להיות נזיר, ולהתקרב בכך לקב"ה, כשהוא פרוש מחלק מתענוגות העולם.
ואכן כתוב בגמ' בברכות (נט:) שכשנולד בן, צריכים האב וגם היולדת לברך ברכת הטוב והמטיב, לקב"ה שזיכה אותם בבן. שהיות ושניהם נהנים מכך, כל אחד מברך בנפרד – הטוב והמטיב. וכך גם פסק להלכה בשו"ע (או"ח סי' רכג, א וע"ש). אמנם יכול אחד לברך בנוכחות השני שיענה אמן על ברכתו – ובכך ייצא גם השני ידי חובה.
ושואל הרשב"א בשו"ת (ח"ד, סי' עז) למה מברכים הטוב והמטיב רק על לידת הבן ולא על לידת הבת. הרי קיימת שמחה להורים גם כשנולדה להם בת? ומתרץ שם, שברכת הטוב והמטיב מברכים רק כאשר אדם קיבל טובה חומרית כמו: גשם לשדהו, קנה כלי חדש או בית חדש, או שקיבל ירושה וכיו"ב. וכשנולד בן – נחשב הדבר להורים כטובה חומרית, מאחר ודרך העולם כשיזקינו ההורים, הבן דואג להם ותומכם כלכלית, ובכל מה שנצרכים כולל קבורתם וכו' כמבואר בגמ' בכתובות (סז.). משא"כ לבת אין כסף משלה, והיא משועבדת לבעלה, לכן למרות השמחה שיש בהולדתה, אולם עצם השמחה היא רוחנית ואין בכך להורים תועלת חומרית, ע"כ מהרשב"א.
אמנם כתב המשנה ברורה (סי' רכג, ס"ק ב) שבפעם הראשונה כשהאבא רואה את בתו התינוקת – מברך שהחיינו על השמחה הגדולה שיש לו. וכשם שפסק השו"ע שם (סי' רכה, א) שאם רואה את חבירו לאחר שלושים יום ושמח בראייתו, שמברך עליו – שהחיינו, א"כ כל שכן כשרואה לראשונה את בתו שנולדה לו, שיברך עליה שהחיינו.
ונקטו הפוסקים שגם היולדת צריכה לברך שהחיינו על בתה כשרואה אותה בפעם הראשונה. אלא שלפעמים מיד לאחר הלידה היולדת עדיין איננה בישוב הדעת הראוי. וגם עדיין הידיים וכו' אינן נקיות, לכן היא אינה יכולה לברך על בתה או על בנה מיד שנולדו, עד אשר תחזור לישוב דעתה.
לצורך השלמת הנושא, נביא להלן מספר הלכות הקשורות לברכות אלו.
א. האב מברך על בנו הטוב ומטיב, גם אם לא ראה את התינוק, אלא רק שמע שנולד לו בן.
אולם על בתו מברך שהחיינו רק כשרואה אותה.
ב. אם האב או האם לא בירכו בפעם הראשונה כשנודע להם או כשראו לראשונה את התינוק או התינוקת, רשאים לברך את הברכה בשלושה הימים שלאחר הלידה. ולאחר מכן תלוי הדבר האם עדיין קיימת אצלם שמחה מיוחדת מהולדת ילדם זה או שהם כבר התרגלו לכך.
ג. כתב הרשב"א בשו"ת (ח"א, סי' רמה) שההורים מברכים על הבן הטוב ומטיב, גם אם יש להם בנים נוספים. ולפי זה נוקטים, שכך גם הדין לגבי ברכת שהחיינו להולדת הבת, שהחיוב לברך קיים, גם אם יש להם בנות נוספות.
ד. ילד שנולד פג, כל זמן שיש לו סכנת חיים – לא מברכים עליו. ולאחר מכן כשהבריא, מכיון שבדרך כלל עובר זמן ניכר מלידתו, ואין כעת שמחה גדולה, כי התרגלו להולדת הילד – לא מברכים. אולם בתור הכרת הטוב לקב"ה, ראוי שיקחו פרי חדש או בגד חדש ויברכו עליו שהחיינו, ודעתם תהיה גם על הולדת הילד שהבריא.
ה. אם התינוק זקוק לאחר לידתו לשהות באינקובטור מספר ימים, אבל הוא נחשב ילד בריא, ואין סכנה לחייו – אפשר לברך עליו.
ו. נולדו תאומים שני בנים, יברכו הטוב והמטיב לאחר יציאת התאום השני. אולם אם האב בירך מיד כששמע על לידת הבן הראשון, רשאי לברך שנית כשנודע לו אח"כ על לידת התאום השני.
ז. נולדו תאומים בן ובת, יכול לברך הטוב והמטיב לאחר ששניהם יוולדו, ואז בברכה זו יוצא ידי חובה גם על לידת בתו, ולא צריך לברך עליה בנפרד גם ברכת שהחיינו.
ח. אם נולדו תאומות שתי בנות, מברך שהחיינו לאחר שיראה את שתיהן, ובכך יוצא ידי חובה.
ט. הראו לאב בטעות בת אחרת וברך עליה שהחיינו - יברך שנית כשיראה בפעם הראשונה את בתו.
י. אם האב או האם בירכו בטעות שהחיינו על לידת בנם – לא צריכים לברך שנית הטוב והמטיב, ויצאו בדיעבד ע"י ברכת שהחיינו.
יא. מברכים ברכות אלו רק על לידת הבן או הבת, ולא על לידת נכד או נכדה, למרות שמחתם הגדולה של הסב, והסבתא.
יב. מברכים ברכות אלו גם בתשעה באב, וגם אם ר"ל יושבים שבעה.
יג. אם ר"ל נולד ילד או ילדה עם מום ניכר גופני או נפשי, לא יברכו אף ברכה.
