ברור כשמש / רפי זברגר

גיטין יג ע"א
 

הקדמה 

המשנה בדף שלנו עוסקת במינוי שליח ע''י הבעל למסור גט אשה, או מינוי שליח ע''י האדון, למסור שטר שחרור לעבדו, ולפני שהשליח ביצע את שליחותו, הבעל או האדון נפטרו. המשנה קובעת כי במקרים אלו, אין למסור את הגט לאשה או השטר לעבד, לאחר פטירת הבעל/האדון. לעומת זאת, אם אדם ביקש משליח למסור סכום כסף לאדם שלישי, למרות שהמבקש נפטר – יש למסור את הכסף לאותו אדם.
ההבדל בין המקרים: גט אשה לא חל, אלא רק לאחר שהגט הגיע לידיה של האשה. אותו כנ''ל גם לגבי שטר שחרור עבד – לא חל לפני שהשטר מגיע לעבד. אם האדם נפטר אין אפשרות ''לתת גט לאחר מיתה''. לגבי העברת הכסף-נסביר בהמשך
 

הנושא

יהגמרא ''מחפשת'' להסביר את הדין השלישי של שליחות במסירת הכסף לאדם שלישי. הניסיון הראשון להעמיד את המשנה במקרה שהכסף צבור ואסוף במקום מוגדר לא הצליח. הניסיון השני של רב זביד המעמיד את המקרה במצב מאוד מוגדר: אדם בריא אשר ביקש לתת את הכסף לאדם שלישי הנמצא איתם באותו מעמד. ''קניין'' מסוג כזה מוגדר בגמרא "במעמד שלושתן'', כמו שאמר רב הונא בשמו של רב [זהו שמו]: מנה לי בידך תנהו לו לפלוני, במעמד שלשתן – קנה. מקרה זה עוסק במַלווה אשר הלווה כסף ללווה, ולאחר זמן אמר ללווה: "הכסף שאתה חייב לי, אל תחזיר לי, אלא לאדם אחר" הנמצא באותו מעמד. למרות שבדרך כלל מטלטלין נקנים במשיכה או בהגבהה, כאן מתבצעת פעולת קניין, ללא משיכה או הגבהה, רק באמירת המשפט לעיל "במעמד כולם" (הלווה, המלווה והאדם השלישי הקונה את ההלוואה).
הגמרא בהמשך מסבירה את הרעיון של קניין ''מעמד שלושתן'': הלווה בעת קבלת ההלוואה, קיבל על עצמו להחזיר את ההלוואה למלווה או לכל מי שבא מכוחו של המלווה. כעת, במעמד שלושתן העביר המלווה את ''שרביט'' גביית ההלוואה לאדם אחר, שהלווֶה כאמור מחויב לו מעת קבלת ההלוואה.
 

מהו המסר

אם הלווה מחויב לצד שלישי, בא כוחו של המלווה, מדוע אנו מחייבים לבצע זאת במעמד שלושתן. מדוע לא נחייב את הלווה להחזיר את ההלוואה לאדם שלישי, גם כשאינו נוכח באותו מעמד? נראה כי התשובה לכך, טמונה באופן ביצוע הקניין המיוחד. כאמור לעיל, פעולת קניין של העברת בעלות מחייבת מעשה בגוף החפץ: משיכה, הגבהה וכדו'. בדין מיוחד זה אנו פוטרים את הקונה מלבצע פעולה מעשית, אך בד בבד מחייבים את כל הנוגעים בדבר להיות נוכחים בעת הקניין. כל זאת, כדי שלא תהיינה אי הבנות וספקות לגבי הקניין.
זהו ''מסר המשך'' למסר של דף י''א לעיל. בכל פעולת קניין חייבים להיות ''ברורים כשמש'', מה בדיוק מבוצע בתהליך, ללא השארת ספקות ולוא הקלות ביותר. מסר זה ניתן לקחת וליישם בכל נושא אחר, ובוודאי בנושאי חינוך.
כדאי ורצוי לשתף את כל ''הנוגעים בדבר'' בכל תהליך. אם מבצעים שינויים, פעולות חדשות וכדו' יש לשתף את כולם ולא להשאיר מקום לספק.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלמה של אילנה בת שרח
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]