אמת בשני הצדדים / רפי זברגר

גיטין יב ע"א

הקדמה 

המשנה בדף קודם דנה בבעל אשר נתן גט לשליח על מנת למוסרו לאשה, או אדון אשר נתן לשליח, שטר שחרור לעבדו, על מנת למוסרו לעבד כדי להשתחרר מעבדותו. תוך כדי הליכת השליח לקיום מצוות השליחות, האבא או האדון מבקשים לחזור בהם מרצונם למסור גט לאשה או שטר שחרור לעבד. בנושא זה יש מחלוקת בין חכמים במשנה.

לפני שנתאר את המחלוקת, נקדים הקדמה קצרה. ישנו כלל "זכין לאדם שלא בפניו, ואין חבין לו אלא בפניו". משמעות כלל זה היא, אם אדם מבקש להעביר זכויות לאדם אחר, הרי שניתן לבצע זאת גם ללא רשות המקבל ושלא בפניו (מתוך הנחה כי "נוח" לאדם לקבל זכויות), מה שאין כן אם רוצים "להקנות לו חובות" חייב להיות בהסכמתו ובפניו.

לאור זאת נבין יותר טוב את המחלוקת, לגבי חזרת האבא/האדון מביצוע השליחות:

הנושא

יש דין ודברים בין רבי מאיר לחכמים, על זכויותיו וחובותיו של עבד המשתחרר. רבי מאיר מדגיש את חובותיו, וחכמים מדגישים את זכויותיו, כמתואר בטבלה הבאה:

לאור הדגשת החובה לפי רבי מאיר, האדון יכול לחזור בו מהשליחות (כמוסבר בהקדמה).

חכמים מדגישים את הזכויות של העבד בשחרורו, ולכן, השליח הקנה לו את השטר ברגע שקבלו, ולכן האדון לא יכול לחזור מהשליחות.

מהו המסר

למדנו שיש גם חובות וגם זכויות בשחרור העבד מאדונו. לכן, ניתן לומר כי גם רבי מאיר "צודק" וגם חכמים "צודקים". דיון זה מהווה "אב טיפוס" להרבה מן הוויכוחים, בו ניתן לומר כי יש "אמת" מסוימת בכל אחד מהצדדים. כדאי לשים לב לכך בכל וויכוח שאנו מנהלים, ולא לחשוב תמיד כי הצדק נמצא רק בצד אחד.