כלל וסייגו / רפי זברגר

גיטין י ע''א
 

הקדמה 

המשנה בעמוד ב' עוסקת בשטרות שנחתמו בבית דין של גויים, ומתארת מחלוקת תנאים [חכמי המשנה]:

הנושא

מסיקה הגמרא מהביטוי במשנה כל השטרות ... כשרים שאין הבדל בין סוג העסקאות אשר בוצעו בשטר זה. גם "שטר מכר" וגם "שטר מתנה" כשרים, אף שנחתמו בבית דין שאינו יהודי. הביטוי לכך בגמרא: קא פסיק ותני – פסיקה והלכה כללית. משמעות הביטוי: הלשון הכללית של המשנה מלמדת שאמנם הדין כללי, וחל בכל המקרים האפשריים. 
 

מהו המסר

דיוק בלשון. אם אמרנו משהו כללי, הרי שהדבר אכן כולל את הכול. כדי לסייג ולייחס את הדברים למקרים מוגדרים, יש להגדיר ולומר בלשון ברורה ומובנת. הדבר נכון בכל תחומי החיים, כולל גם ב''דו שיח חינוכי''. אם התבטאנו באופן כללי, הרי שאמנם ההתייחסות כללית וכן להיפך. למשל: אם אמרנו ''כל הילדים למיטות'' – הכוונה היא אמנם לכל הילדים. אם ביקשנו לסייג זאת רק לחלק מהילדים, הרי שיש לומר זאת במפורש.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלמה של אילנה בת שרח
תגובות תתקבלנה בברכה ל: rafi.zeberger@gmail.com