אוטופיה ומציאות / רפי זברגר

גיטין ג ע''א
 

הקדמה 

הזכרנו בדף הקודם שני הסברים מדוע השליח המביא גט מחו''ל צריך לומר שהגט נכתב ונחתם בפניו. רבה הסביר את הצורך בעובדה שלא בקיאים בחו''ל בדיני גיטין המחייבים בין היתר לכתוב גט לשם האשה המתגרשת. התלמוד מחפש כמו מי הולכת שיטה זו, המחייבת גם לכתוב וגם לחתום לשם גט. מנסים לומר כי זו שיטת רבי אלעזר, הסובר כי ''הפעולה הקובעת'' היא כתיבת הגט ולא חתימתו, אבל חכמים חייבו גם לחתום על הגט (בלשון התלמוד: חובה מדרבנן).
  

הנושא

על ניסיון זה מקשה התלמוד, כי למדנו במשנה בהמשך המסכת (פ''ו:) שלשה גיטין פסולים, ואם נשאת - הוולד כשר. כלומר, יש שלשה גיטין שאין להשתמש בהם לכתחילה, אך אם בכל אופן השתמשו בהם – לא אומרים כי הגט לא חל, והאשה עדיין נשואה, עובדה ההופכת את הילדים מהבעל השני לממזרים, אלא ''מכשירים'' את הגט ואת הילדים מהבעל השני. אחד משלושת המקרים מדבר על גט הכתוב בכתב ידו של הבעל ללא חתימת עדים. רבי אלעזר באותה משנה חולק על תנא קמא [כאשר המשנה מביאה דין ללא זיהוי מי אמר את הדין – מגדירים את האומר כ''תנא קמא''] וסובר כי ניתן להשתמש בגט כזה אף לכתחילה [אך מחייב שהמסירה לאשה תהיה בפני עדים]. מכאן אנו רואים כי רבי אלעזר לא מחייב כלל חתימה על הגט, גם לא מדרבנן.
 

מהו המסר

אנו מוצאים הרבה מאוד פעמים בתלמוד, מנגנון של ''לכתחילה ובדיעבד''. כמו שיטת תנא קמא במשנה לעיל, הקובע כי שלשה גיטין הללו (כל שלושת המקרים מפורטים שם במשנה) פסולים. ובכל אופן, אם אנשים ''נהגו שלא כהוגן'' והשתמשו בגט "פסול", מכשירים אותו בדיעבד ולכן גם הילדים מהבעל השני כשרים. מנגנון כזה בעצם מלמד אותנו להבדיל בין ''אוטופיה'' למציאות. אנו שואפים למצב אופטימאלי, אך בפועל, לא תמיד ניתן להשיגו. אנשים אשר כל החיים מחפשים את ''המושלם'' [מכונים פרפקציוניסטים] ולא מוכנים לקבל גם תוצאות פחותות, חיים במתח ובלחץ גדול. התלמוד מלמד אותנו, כי גם אם לכתחילה יש לשאוף גבוה [וזה בהחלט מומלץ], אך גם אם לא משיגים זאת – ''העולם ממשיך להתקיים'', ויש לקבל את העובדה "בלב שלם ובשמחה".
 
 
לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלמה של אילנה בת שרח
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]