חשיבה וחידוד / רפי זברגר

נדרים פט ע''א-ע''ב
 

הקדמה 

המשנה המתחילה בסוף עמוד א' ומסתיימת בתחילת עמוד ב' עוסקת במקרים בהם נידרה של נערה קיים ולא יכול להיות מופר כלל וכלל. שלא כהרגלנו נתחיל נקדים את לימוד הגמרא הקצרה לפני לימוד המשנה:
אמר רבי יהודה אמר רב: זו דברי רבי יהודה; אבל חכמים אומרים, שלש נערות נדריהן קיימין: בוגרת, ויתומה, ויתומה בחיי האב.
רבי יהודה (אמורא) אומר בשם רב כי המשנה שנלמד עוד מעט היא לדעת רבי יהודה (תנא), אבל חכמים סוברים כי ישנם שלשה מקרים בהם אין אפשרות להפר נדרה של נערה מאורסה:
1. בוגרת – נערה שבגרה יצאה מרשותו של אביה, והוא כבר אינו רשאי להפר את נדריה.
2. יתומה – כשהנערה התייתמה מאביה, ברור שהוא כבר אינו יכול להפר את נדרי ביתו.
3. יתומה בחיי האב – זו הגדרה מעניינת אשר גם אותה כבר למדנו במסכת. מדובר בנערה אשר נישאה לאדם, ובאותו רגע היא יוצאת מרשות אביה. אם בעלה גרשה, אין היא חוזרת יותר לרשות אביה ולכן היא מוגדרת ''יתומה בחיי אביה''. היא כאילו ''יתומה'' ללא אב לגבי זכות ההפרה (או הקיום), אבל באמת אביה עדיין חי.
יש להעיר כי הגדרה זו נכונה רק אחרי נישואין של הנערה, אבל אם היא רק התארסה ונתגרשה, היא חוזרת לרשות אביה אשר יכול לחזור ולהפר את נדריה.
  

הנושא

תשע נערות נדריהן קיימין:
זו כותרת המשנה שהיא לדעת רבי יהודה (על פי הסבר רב). ניווכח בהמשך כי באמת אין מחלוקת אמיתית בין רבי יהודה לחכמים. אלא ששלושת הכללים של חכמים, נפרטים לתשעה מקרים יותר ספציפיים בדברי רבי יהודה.
שלושה מקרים ראשונים הם תתי מקרים של האפשרות השלישית בדברי חכמים ''יתומה בחיי אביה'':
1. בוגרת והיא יתומה – נערה שנישאה ולאחר מכן נתאלמנה או נתגרשה בהיותה נערה (הופך אותה להיות ''יתומה בחיי האב'') ולאחר בגרותה נדרה נדר – אין אפשרות להפר נדריה משתי סיבות: היותה ''יתומה בחיי האב'' (עוד לפני הנדר), והסיבה השניה שהיא בוגרת ואין לאביה רשות בה.
2. נערה ובגרה והיא יתומה – מקרה זה דומה למקרה הראשון רק שנדרה בהיותה נערה (ולא בהיותה בוגרת כמו המקרה הקודם). והסדר היה כך: נדרה (ואביה לא הפר לה), נישאה ונתגרשה או נתאלמנה (ואז אביה כבר לא יכול להפר לה), ולאחר מכן בגרה – שוב ישנן שתי סיבות לכך שאין אפשרות להפר נדריה. בגרה ו''יתומה בחיי האב''.
3. נערה שלא בגרה והיא יתומה – מקרה זה הוא הפשוט מבין שלושת המקרים, שהיא עדיין לא בגרה, אך הפכה להיות ''יתומה בחיי אביה'' (נשאה ונתגרשה או נתאלמנה), לכן אין האבא יכול יותר להפר נדריה.
שלשת המקרים הבאים הם תתי מקרים של האפשרות השניה בדברי חכמים: ''יתומה'':
4. בוגרת ומת אביה – נדרה כשהיא בוגרת ולאחר מכן מת אביה. אין לה אב שיכול להפר את נדריה. וגם אם האבא היה חי, אינו יכול היה להפר נדריה, עקב היותה בוגרת ויצאה מרשותו.
5. נערה בוגרת ומת אביה – נדרה כשהייתה עדיין נערה ואביה לא הפר לה באותה שעה, לאחר בגרותה מת אביה, ושוב ישנן שתי סיבות לחוסר יכולת הפרה: האבא מת והיא בגרה.
6. נערה שלא בגרה ומת אביה – זהו המקרה "הפשוט" המלמדנו על עיקר דין הנלמד באותה שלישייה: נדרה בהיותה נערה ואז מת אביה טרם שהספיק להפר לה – האבא לא קיים כדי שיוכל להפר את נדריה.
שלשת המקרים האחרונים הם תתי מקרים של האפשרות הראשונה בדברי חכמים: "בוגרת'':
7. נערה שמת אביה ומשמת אביה בגרה – נערה נדרה ואביה נפטר לפני שהפר לה, ולאחר מכן בגרה. שוב ישנן שתי סיבות לאי יכולת הפרה: בוגרת היוצאת מרשות אביה, וכן שאביה כבר אינו בחיים.
8. בוגרת ואביה קיים – נדרה כבר בהיותה בוגרת, ואביה חי. אין הוא יכול להפר לה כיוון שכבר בגרה ואינה ברשותו.
9. נערה בוגרת ואביה קיים – המקרה השלישי הוא תמיד ''הפשוט'' מבין המקרים, וכאן הוא עוסק בנערה אשר נדרה ואביה לא ''ניצל'' את אפשרותו להפר בהיותה נערה, ולאחר שבגרה כבר אינו רשאי להפר יותר.
רבי יהודה אומר: אף המשיא בתו הקטנה ונתאלמנה או נתגרשה, וחזרה אצלו עדיין היא נערה.
בדברי רבי יהודה יש מספר גרסאות, נלמד את גרסת הר''ן המסבירה כי רבי יהודה מוסיף עוד הלכה הקובעת כי גם אם אב השיא את ביתו בהיותה קטנה והיא נתגרשה או נתאלמנה, גם אז היא יצאה מרשותו ואין לו רשות להפר נדריה. לפי גרסה זו ולפי דברי רב שלמדנו בהקדמה יוצא כי כל המשנה נאמרה על ידי רבי יהודה.
כפי שהקדמנו ואמרנו, בעצם אין מחלוקת בין רבי יהודה לחכמים, אלא שרבי יהודה במשנה מפרט ומדגים בייתר הרחבה את שלושת הדינים של חכמים. אם כן יש לשאול מה הצורך בפירוט זה? מדוע רבי יהודה אינו מסתפק בשלושת הכללים של חכמים. מצטט הר''ן את הירושלמי המסביר את פישרה של המשנה:
ואמרינן בירושלמי שאף רבי יהודה לא אמרה אלא לחדד בהן את התלמידים.
אין חידוש במשנה, כל מטרתה של משנתנו היא ''לחדד את התלמידים''. להבין יותר טוב אילו תתי מקרים יכולים להיות, אך באמת כולם מתנקזים לשלושת הכללים של חכמים. 
 

מהו המסר

לפעמים אנו אומרים דברים שלא צריך לומר או אפילו משנים מעט, רק כדי לעורר ולחדד את התלמידים שישימו לב, ויבינו את כל המשמעויות העולות מן העניין. טכניקה זו חשובה ויעילה בכל אינטראקציה בינאישית. כמובן הורה או מורה המבקשים ללמד, יש עניין לא להכניס הכול לפה, אלא לעורר למחשבה ולדיון ולגרות את המחשבה.
אך נכון הדבר גם בקשרים אחרים. ניתן להשאיר נושאים לחשיבה ולחידוד של הצד השני כך שיגיע לבדו למסקנה הרצויה. הרחבת הנושא במאמר על מסכת נידה דף ד': גירויי למידה 
 
 
לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלמה של אילנה בת שרח
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]