הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי
הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי
נזיר ד ע"ב
תלמוד בבלי נזיר ד, ב:
"אמר שמעון הצדיק: מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא חוץ מאדם אחד, שבא אלי מן הדרום יפה עיניים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים, אמרתי לו: בני, מה ראית לשחת שער נאה זה? אמר לי: רועה הייתי לאבי בעירי, והלכתי לשאוב מים מן המעיין ונסתכלתי בבבואה שלי, ופחז יצרי עלי וביקש לטורדני מן העולם, אמרתי לו: ריקה! מפני מה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך, שסופך להיות רמה ותולע'? העבודה, שאגלחך לשמי'! עמדתי ונשקתיו על ראשו, אמרתי לו: כמותך ירבו נזירים בישראל".
סיפור זה מופיע גם בתלמוד הירושלמי. לכאורה אותו סיפור, אבל הבדלים משמעותיים
נסתפק בשניים הבולטים יותר
תלמוד ירושלמי נדרים א, א:
"דתני אמר שמעון הצדיק מימי לא אכלתי אשם נזיר אלא אחד. פעם אחד עלה אלי אדם אחד מדרום וראיתיו אדמוני עם יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו מסודרות תילי תילים ואמרתי לו בני מה ראיתה להשחית את השיער הנאה הזה. ונם לי רבי רועה הייתי בעירי והלכתי למלאות את השאוב מים וראיתי את הבובייה שלי בתוך המים ופחז יצרי עלי וביקש לאבדיני מן העולם. אמרתי לו רשע אתה מפחז בדבר שאינו שלך עלי להקדישך לשמים. והרכנתיו בראשי ואמרתי לו בני כמותך ירבו עושי רצון המקום בישראל".
בתלמוד הבבלי כתוב שהנזיר מן הדרום אמר שהעולם אינו שלו, לעומת זאת בירושלמי השער אינו שלו. לדעת הירושלמי אדם צריך להנות מן העולם, בשום פנים ואופן לא ניתן לשלול את העובדה שבקב"ה רוצה שנהנה מן העולם. הבדל שני (באותה מגמה) בבלי כתוב ירבו נזירים בישראל, לעומת הירושלמי ששולל את הנזירות חוץ ממקרים בודדים כמו המקרה הזה. בירושלמי אינו מסתכל במבט חיובי על אלו ששוללים את החומר.
