איזה אדם נטוע בשמים?
הרב דב קדרון
נדרים עו ע"א
זרעים שראויים לאכילה ונטמאו, אם אדם זרע אותם בקרקע והשרישו – טהרו, ומכאן למד רבי אליעזר קל וחומר שכל אוכל הגדל מן הקרקע אינו מקבל טומאה כל זמן שהוא מחובר לקרקע.
השם משמואל (במדבר שבועות שנה תרעד) כותב שגם מבחינה רוחנית מי שמקיים מצוות עשה כראוי דומה לאדם שנטוע בשמים העליונים, וכל זמן שהוא מחובר לשם אין הוא יכול לקבל טומאה, כלומר שעבירה על לא תעשה לא תשפיע על מצבו לרעה.
הוא מבאר בשם אביו זצ"ל שמצוות הנעשות בידי בשר ודם קרוץ מחומר, ופועלות ומתקנות עולמות עליונים הוא מטעם שישראל הם שלוחי השם יתברך לעשות המצוות, ושליח של אדם כמותו, והמעשה מתייחס למשלח, אם כן הרי זה כאילו השם יתברך בעצמו עושה, ועל כן פועלת המצווה כל כך למעלה. ואם כן זה שייך במצוות עשה, אבל בעבירה על לא תעשה אין אפשרות לאדם להשפיע כל כך למעלה, וכן מפורש בכתוב (דברים ל"ב) "שחת לו לא בניו מומם", ובתרגום: "חבילו להון לא ליה", כלומר שההשפעה הרעה של עבירה על לא תעשה אינה מגיעה כל כך למעלה כמו ההשפעה הטובה של מצוות עשה, ולכן ברור מדוע עשה דוחה לא תעשה.
כאשר אדם מקיים מצוות עשה כראוי הרי זה מציל על האדם עצמו שלא ייפגם מחמת העבירה כלל, כי בהאיר האור למעלה נתקן גם למטה (כמו שאמרו בזוהר ח"א ר"ו ב) וקל וחומר שלא יתחיל שום פגם (כפי סברת רבי אליעזר בגמרא), כי החיבור למעלה מגן ומציל מטומאה.
